מתחת לפרווה

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=126341&blog_id=20179

אם הדומית מצווה כיצד אפשר לסרב...

בוקר יום ה' התחיל רע. אפילו הלקוחה שהגיעה אמרה שאני נראה עצוב. זה המשיך בנסיעה לקופיקו (הבאתי לו מתבשיל השעועית והצלעות מהלילה הקודם) שהתפתחה לסרט, כי הבטחתי לו דגם ב.מ.וו. ביום ב', אבל בינתיים הוא שבר את החלילית שלו, ואמו ביקשה שאקנה לו חלילית (שהוא צריך לבצפר) ולא את האוטו, והוא אמר שאם אקנה לו רק אוטו היא תחרים אותו. שקלתי את הנושא עמוקות והחלטתי לקנות לו גם את האוטו וגם את החלילית, למען שלום בית, וסה"כ זה רק כסף, אפילו שאני לחוץ קצת תקציבית בימים אלו.

הוא לקח את הכל על עצמו, ובשלב שעמדנו לקנות את האוטו, אחרי לבטים קולניים מצדו (אני כבר לא רוצה כלום ! ) אמר שהוא מתבאס כי הוא מרגיש שהוא לא נחמד אלי. (והוא באמת היה מעצבן). הושבתי אותו על מעקה בטון של איזה בניין ושאלתי אותו אם הוא יודע מה זו הכלה. הוא נתן כל מיני פירושים שלא היו נכונים, ואז הסברתי לו שזה כמו מיכל, כמו הבויילר שמכיל את המים החמים. וגם כשהם רותחים ומבעבעים, הוא מכיל אותם. (ועשיתי תנועה עגולה ועוטפת עם היד). ואמרתי לו שאני מספיק חזק בשביל להכיל אותו, גם כשהוא ככה, ושאני אוהב אותו תמיד, כמו שהוא.

אחרי שהורדתי אותו עם האוטובוס והמשכתי עלו שלושה בני תשחורת קולניים, בני 15 נראה לי. אחד מהם היה גס רוח במיוחד, השתמש במילים כמו "זין בתחת" ודפק על השמשות של האוטובוס בצורה שהטרידה אותי עד מאוד, גם דרך אטמי האוזניים. כשקמתי לרדת בתחנה הלפני אחרונה, הבחנתי שגם הוא קם לרדת. התרוממתי בתנועה טווסית ומתנפחת שכזו, להביע את מורת רוחי מההתנהגות שלהם. הוא ירד, ואני אחריו.

ואז הרגשתי שמשו חסר לי, והבנתי ששכחתי את מטריית האנטי גשם שלי על האוטובוס. (קופיקו עקץ אותי ופיקפק ביכולותיה הקסומות, וכשהתחיל טפטוף אמרתי לו שאיך שאני פותח אותה הטפטוף מפסיק, וכך היה...) התחלתי להתקדם לעבר האוטובוס על מנת לעצור אותו וצעקתי לנהג האדיש שיפתח את הדלת, בעודי שומע את הערס הצעיר ממלמל בטון מסכן : "די, נו, לא התכוונתי, נו...." . האוטובוס התקדם קצת, ואני איתו, והערס שעמד ביני לבין האוטובוס הוסיף והתמסכן : "סליחה, נו, זה לא הייתי אני בכלל@!#"... הוא כנראה היה בטוח שאני בא להרביץ לו. זה משעשע, יש לי פחד קמאי מחבורות ערסים עוד מימי נעורי כשהייתי מתגרה בהם וחוטף מכות. זה נחמד לדעת שפתאום הם מפחדים ממני...(הוא בטח הרגיש מה זה אידיוט אחר כך)

אבל לא היה לי זמן להשתעשע כי הייתי צריך להציל את מטריית הפלאים. רצתי כמו רמבו אחרי האוטובוס ששעט קדימה ברגע שהתחלף הרמזור, והוספתי לרוץ עד התחנה המרכזית, שם איגפתי אותו כשנכנס לחניון, סימנתי לו באסרטיביות שיפתח את הדלת, סיננתי : "המטריה שלי", לקחתי אותה, הפטרתי : "תודה רבה" במקום להגיד לנהג מה אני באמת חושב עליו ועל אמא שלו, והמשכתי בדרכי אל הרכבת, מתנשף עד מאוד. הדרך עברה עלי בדיכאון חריף, הרגשתי מותש ומובס, כמהתי לבית חם ולאישה שתחכה לי בו, חזרתי הביתה, הפעם בלי לחרבן בחצר (; , ושמחתי שהשארתי את המזגנים דולקים.

היתה לי התלבטות אם ללכת למסיבה בערב. מצד אחד רציתי לצאת ולהתפרק ולא לשבת ולרחם על עצמי בבית, מצד שני הלחץ התקציבי, החשש לפגוש שם באקסית ולחוות שיחזור של שבוע שעבר (וגם הקירבה הגיאוגרפית מאפשרת החלקה ספונטנית חזרה לקן וכולי) , ועוד כל מיני תירוצים שהמצאתי בדרך. נכנסתי לצ'ט. הילדה העוקצנית (התוספת האחרונה לרשימה שלי) נכנסה לי ללשכה. תיאום קצר נערך, והיא אמרה שהיא מתארגנת מהר, ושייתכן שאפילו לא אספיק לשים ג'ל בשיער... היא צפונית. מהמושבה ההיא של היפהפיות, צפונית לצומת הפיל.

והיא באמת הגיעה מהר. התקשרה בעודי גורב גרביים לאחר מקלחת. התגלחתי בזמן שכיוונתי אותה בפון בקיבוץ גלויות, בואכה הרצל-פלורנטין. את החימר בשיער שמתי אחרי שהיא כבר חנתה והתקשרה שהיא בסאצ'מו.

זה היה מתוק מאוד. מאוד. היא היתה מטריפה וענוגה. היא כתבה בבלוג שלה שהיא רוצה שאכתוב פוסט מפורט, ולכן ברור שלא אעשה כן. הריח שלה על הידיים שלי נורא נחמד, וגם הקשת המנומרת הורודה לשיער שהיא שכחה באולפן וזכרתי את זה היטב כשיצאתי ללוות אותה, והעדפתי שלא להזכיר. קשרתי אותה למשקוף, הספנקתי אותה כשהיא על ברכי, ("אתה תמיד מקבל מה שאתה רוצה?....") חפרתי לה בכוס, קשרתי אותה למיטה, ירדתי לה למרות שהיא לא מרשה לאף אחד לרדת לה, התנשקנו, התחבקנו, נתתי לה סטירות, תליתי לה מצבטים קטנים על הפטמות הזקורות והמתגרות שלה, היא עקצה והעליבה אותי ללא הרף, והשעות חלפו מהר מאוד. היתה צריכה ללכת, כי יש לה צבא מחר. (אני נוראי, אני יודע. מילא הן, אותן אני מבין, אבל מה זה אומר עלי??? היא אשכרה יותר קרובה בגיל לקופיקו מאשר אלי, ואלוהים יודעת שזו לא פעם ראשונה...o_O) . מתישהו באמצע התחילו חילופי הודעות סמס בינה לבין איזה מישו. הבחורה הזו מתקתקת סמס בקצב לא יאמן. (גם קוראת מהר). למרות שהיא באמת היתה זריזה, בסוף התעצבנתי וביקשתי להתקשר ולדבר עם הבחור. הסתבר שזה DM חמוד שאני מחבב עד מאוד שניסה לשכנע אותה לבוא למסיבה, שאלתי אותו למה הוא מפריע לי, והוא בנחמדותו הפסיק לשלוח הודעות.... 😄 בכלל היו לה כמה וכמה טלפונים מכמה וכמה מחזרים, היא נפנפה את כולם, ("אני אצל ידיד..." ) והם נשמעו מבואסים מאוד. אני נזכר גם ששפכתי לה שעווה על כף היד אבל הזונה הזיזה אותה בחוצפה ומכנסי והפרקט הוכתמו (והחצופה עוד צחקה עלי שאני מנקה את זה ושואב) , וגם שהבאתי לה אוריאוז מצופים, ועכשיו העטיפות שלהם מפוזרות ברחבי הסלון כמו עטיפות של קונדומים.

לאלו שמדלגים ישר לפסקה האחרונה,
וול...
זדיינו. 😄

סתם.

אממ, הלילה אני מחייך.

נראה מה יהיה בבוקר....