מתחת לפרווה

אם יש מישי, שכל פעם שמזכירים אותה אני מסמיק
וכשאני חושב עליה אני מחייך
וכשאני פוגש אותה אני נמס
וכשאני חושב על זה זה נראה לי הגיוני ומוצדק
ושנראה לי שאנחנו מתאימים
וכשנדמה לי שגם היא מעוניינת אז כבר שום דבר אחר לא נראה נורא כל כך
וכשאני רואה אותה היא יפה בעייני, ממש יפה, כאילו.... הכי יפה
ושאני מרגיש כבוד והערכה כלפיה
ושגם היא נראית לי לפעמים כילדה אבודה שצריכה חיבוק
ושאני מאמין שאני יכול להעניק לה כל מיני דברים שהיא באמת צריכה
ושאנחנו דומים בכל מיני דברים
ושאני קורא את היסטוריית ההודעות שלה ופחות או יותר לומד אותה בעל פה
ושאני לא מפספס הזדמנות לראות אותה
וכשאומרים לי שהיא 'בעייתית' זה רק מדליק אותי יותר
ושכשאני מחבק אותה נהיה לי חם
ושכשהיא הולכת אני יודע ומרגיש שהיתה מעדיפה להישאר איתי
ושכשאני מספר עליה ללקוחות או לחברים שלי אני מתלהב ומחייך
וכשאנחנו מדברים זה אף פעם לא מרגיש מספיק ותמיד נשאר טעם של עוד
ושעברו כבר (בדיוק) שבעה חודשים (ושבע זה מספר טופולוגי) מאז שהתראנו לראשונה ועדיין התחושות האלה קיימות ורק מתגברות
וכשאני מסרב לאקסית כי אני יודע שאם לא אסרב, אני אהרוס את המקום שלה אצלי, ומן הסתם (מין זה לא סתם) גם שלי אצלה
וכשאני רואה אותה בחברה הכל נעצר מסביב
ושהכל סביבה וכל מה שקשור בה מרגיש לי שפוי, ונעים, ובוגר, וילדי, וחדש, ואמיתי
וכשאני מתחיל לכתוב עליה שירים
וכשהיא אומרת שבכל מקרה היא לא תתן לשום דבר להתפתח בינינו כי אני בריבאונד, אני ממש אבל ממש לא מאמין לה 😄 (ממגוון סיבות מוצדקות, אבל קודם כל כי זה כבר too late)
ושכשאני מביט בה בעינים אני מתרגש

מה זה אומר?