אחרי הפגישה הקודמת ביקשתי מתהום שבפגישה הבאה היא תתחיל, והיא אכן פתחה ואמרה שהיחסים בינינו כרגע אמנם נעימים, חבריים ושיתופיים, אבל שאין בינינו סקס כבר הרבה זמן, שחסרים לה הפלירטוטים עם גברים אחרים, וגם המגע שלנו. שהיא לא יודעת מה יכול להפשיר את הקרח בינינו ולאפשר לזה לקרות. ״אני יכולה לעשות ביד ולגמור עם עצמי אבל זה לא מה שיענה על הצורך״. שמרוב שהיא רעבה לזה היא כבר הפסיקה לרצות.
היא סיפרה למטפלת על סיטואציה שהיתה שלשום, כששאלתי אותה אם היא רוצה להתחבק ושהחיבוק היה כיף ומענג והרגיש כמו הענקת אנרגיה הדדית, אבל שזה קו מקביל למיניות ולא מספק את הרעב המיני. ״אם היינו סוגרים את היחסים וזה היה מוביל להמון אינטראקציות מיניות עם דן אז אני חושבת שזה היה פחות מעיק עלי הקטע של היחסים הסגורים. אבל ככה אני מוצאת את עצמי קרחת משני הצדדים כי גם אין לי את הפלירטוט וגם אין לי את האינטראקציה עם דן…וחשוב לי שתראי את הקושי.״
המטפלת שיקפה: ״ואת בעצם אומרת לי, את חסמת את כל ברזי ההזנה האפשריים שהיו עבורי, ותעשי עם זה משהו די בהקדם, כי כבר המון זמן את רעבה ואין לך מאיפה להיות מוזנת״.
המטפלת שאלה מה אני שומע ומרגיש. ציינתי שברור שחסר לי הסקס עם תהום אבל הוא חסר לי כבר כל כך הרבה שנים שכבר התרגלתי, זה ממש לא משהו חדש עבורי. שההבדל בין לעיתים רחוקות ללעיתים רחוקות מאוד הוא לא כזה משמעותי ובאיזשהו מקום כבר הרפיתי מזה, כי אני גם מרגיש מתהום שהיא הפסיקה לרצות. זה לא שהיא מנסה ואני דוחה אותה. אני מרגיש את הקיפאון המיני בינינו ואין לי איזו תשוקה בוערת לתהום שתגרום לי ליזום.
״המרחב המיני שלכם נכנס לפלונטר נפשי מאוד עמוק עכשיו שאתם דמויות האהבה אחד של השני. מבחינת המבנה צריך קודם כל להבין את הקונפליקט הפנימי שלי, איפה שהמיניות יושבת, ואז להבין מה תוקע את המרחב הזוגי. אתם לא מצליחים לעבור פאזה נפשית כדי שהמיניות תשתחרר. צריך לעבור מצרכים ינקותיים לצרכים שאנחנו מתפעלים אותם עבור עצמנו. אנחנו לא יכולים שהם יתמלאו עבורנו. כל אחד מכם בצורה כזו או אחרת ויתר, כמו שויתרתם על להיות מוכלים, מוגנים, שמורים ומוזנים היטב על ידי דמויות ההתקשרות הראשונות שלכם״.
המטפלת שאלה את תהום איפה הבעלות שלה על האינטראקציה המינית, ולמה היא לא יוזמת אם היא כל כך חרמנית כמו שהיא מתארת, שזה כבר עושה לה כאב ראש. תהום ענתה שהיא חוששת שארגיש שהיא מנצלת אותי וזה לא מה שהיא רוצה. גמגמתי במבוכה שאין לי התנגדות עקרונית או מעשית להיות מנוצל מדי פעם, לא הייתי רוצה שזה *כל* מה שיהיה בינינו אבל זה לא שמעולם לא הייתי מנוצל עם תהום ואני באופן כללי סבבה עם זה שהיא תנצל אותי במפגיע תחת הכותרת ׳אני חרמנית עכשיו ורוצה לנצל אותך׳.
״אז אתה אומר, במקום שהיא תסבול מכאב ראש…״
״כן, כמו שגם אם היא היתה מבקשת ממני שאלך להביא לה אדקס פורטה מהסופרפארם הייתי הולך להביא לה…״
״אז אם אין לך בעיה שאנצל אותך למה אתה לא נותן לזה לגיטימציה מצדך ואומר ׳היה לי נורא כיף להיות הויברטור שלך׳ או ׳נורא נהניתי שרכבת עלי, גמרת והלכת׳?״
״זה לא בהכרח שנורא נהניתי ושהיה לי טוב… עכשיו את גם מצפה מהויברטור שיהנה, זה קצת לבקש הרבה״.
בנקודה הזו נזכרתי בגילויים המרעישים שחשפתי השבוע על השנה הראשונה לחיי, והמטפלת הגיבה בפה פעור ובעיניים מזועזעות: ״ההורים שלך ידעו שאתה כתינוק בן שנה נמצא בסיטואציה שיש סשנים מיניים בדסמים לידך?… מה המידע החדש הזה יכול להסביר לך על עצמך?״
״כבר מגיל חמש היו לי סיטואציות מיניות ׳בדסמיות׳ ופרברסיות. הייתי סוטה מגיל ממש צעיר. תמיד חשבתי שזה קשור להורים שלי אבל אולי זה מסביר את זה, וגם את המשיכה לראות את אהובתי עם גבר אחר״.
״וכשאתה מתאר שתהום לא היתה עושה לך אפטרקייר אחרי מפגשים עם אחרים, ואני חושבת כמה אותה מטפלת בהולנד יכלה לטפל בתינוק אחרי סשן בדסמי כזה עם הגבר שלה, אם בכלל היתה פנויה לטפל בתינוק. ובגילים האלו אנחנו זקוקים להתכווננות מלאה לצרכים שלנו״.
חזרנו להווה והמטפלת אמרה: ״עצם העובדה שהחשק המיני שלכם קיים ואני מרגישה שאתם באים לטיפול ברצון ובנכונות, מבחינת הדינמיקה הנפשית זה מראה לי שבחרתם טוב אחד בשני, כי יש לכל אחד מכם עדיין פוטנציאל ריפוי עבור בן הזוג. לכן לא השבתתם את החשק המיני, כי אחרת הנפש היתה מוותרת לגמרי״.
אמרתי שאני חושב הרבה על הטיפול במשך השבוע, מחכה לפגישות, ושיזמתי את החיבוק שלשום כי אני מרגיש שאנחנו זקוקות למצוא גשרים, להתחיל בקטן, ברגוע, משהו שאין בו לחץ. מטרות קטנות ובנות השגה כי כרגע נראה ששתינו לא יודעות כל כך מה לעשות.
״אי אפשר להיכנס פתאום להיכנס לסשן מיני ולהתמסר מהמקום בו אתם נמצאים. זו ד״א אחת המטרות של הטיפול המיני, להחזיר אתכם לשורשים. הגעתם עם מיניות פועלת כלשהי, אבל זה מצב שאליו הגעתם, ואני צריכה אתכם במקום התחלתי יותר כדי לבנות מחדש את המיניות הזוגית שלכם. אתם זקוקים, כמהים, מתים לקבל מדמות האהבה משהו, אבל אתם לא יודעים איך.״
תהום אמרה: ״כן, אני לא מצליחה להגיד לך שאני רעבה״
״והוא לא יכול להגיד לך שהוא רעב ולבקש אוכל כי זה יהיה תפוח מורעל. זה באמת מה שקורה עם תינוקות שעוברים הזנחה, הם מפסיקים לדרוש. הם מפסיקים לצעוק ולבכות ופשוט נרדמים רעבים.
אנחנו עכשיו בסוף הפגישה ואני רוצה להציע לכם… אני מאוד מסכימה עם דן לגבי הגשרים, וגם את אומרת שאת רוצה ליצור משהו ביחד. או שאתן לכם תרגיל בסיסי בטיפול מיני עד לפגישה הבאה, או שבפגישה הבאה נחקור את הפלטפורמה הזו ביחד״.
שתינו חשבנו שאפשר גם וגם.
״התרגיל לא מאוד שונה ממה שעשיתם השבוע, כי היתה לדן כנראה תחושה פנימית. זה נקרא ׳חיבוק יומי׳ והוא תרגיל קריטי ליצירת הפלטפורמה. יוצרים חיבוק בשעה הראשונה שנפגשים. לא כשמאוד לחוצים וממהרים. אתם שניכם ניגשים אחד לשני. אין פה אחד שמציע לשני. החיבוק הוא של כל הגוף, נושמים בתוכו למשך דקה ובכל מקרה לא פחות מחצי דקה. לא לצפות שהשני יזום, שני בני אדם ניגשים אחד לשני ומתחבקים״.
