׳תאמת לא כל כך התגעגעתי בשבועיים שהמטפלת היתה בחופשה. שמחתי לקבל בחזרה את חצי היום בשבוע שמושקע בדבר הזה ולא לשמוע את קולה הדעתני של המטפלת תוך חפירות מייגעות בשוליים הקשים והשחורים של הנפש. אבל לכל דבר טוב יש סוף וחזרנו לקליניקה האפלולית להמשיך במסע הטיפולי.
לאחר שהמטפלת סיפרה איך היה לה בחופשה השתררה שתיקה, החלפנו מבטים, תהום צחקקה במבוכה ואמרתי: ״אין לי בעיה להתחיל לדבר, אני פשוט בדרך כלל שותק כדי לתת הזדמנות גם לאנשים אחרים להתבטא״.
סיפרתי שהיו קצת ניצנים בשבועיים שחלפו. בערב לאחר הפגישה הקודמת תהום חזרה מהעבודה נחושה ואסרטיבית, רכנה מעליי על הספה בצורה פתיינית והובילה את העניינים לסקס במיטה. בשישי אחה״צ היא ציינה שהיא רוצה לטפטף עלי את הנרות המיוחדים שיצרה חברה שלה אבל אמרה את זה בצורה מהוססת ולא קשורה לכלום ולא קרה עם זה שומדבר. חלף שבוע ללא התרחשויות ואז בשישי אני יזמתי והיה סשן אחה״צ ארוך ומוצלח. שלשום היא כתבה לי בצהרים ושאלה אם יש לי תכניות בערב, בדרך הביתה כתבה לי שהיא רוצה שאנקה את התחת וכשחזרה עשינו סשן קצר.
״אני שמח על הנסיונות והיוזמות, ברור לי שאי אפשר לצפות לטו-מאצ׳ בשלב הזה, יש לי את הקשיים שלי ואני מרגיש שלתהום קשה לבצע את היוזמות וגם למצוא את עצמה בתוכן. זה דבר אחד לעשות את זה כמטלה או כי היא זוכרת שהיא אמורה לעשות את זה, ודבר אחר ליהנות מזה ולהצליח להיות שם ושזה יבוא ממקום אותנטי״.
המטפלת שאלה על ההקשרים הרגשיים של האירועים שתיארתי.
תהום הרחיבה על המקרה עם הנרות:
״לפעמים אני רוצה משהו מסויים אבל לא יודעת איך להציג אותו, איך להציע אותו בצורה שתהיה מספיק מזמינה כדי שדברים יצאו לפועל. מאוד רציתי שנעשה סקס באותו הסופ״ש, וכאילו, אממ, הרגשתי כשאמרתי את זה שזה יצא עקום ולא ברור. זו היתה סיטואציה קצת מוזרה, אמרתי את זה out of nowhere״.
המטפלת שיקפה: ״מרוב שחשבת על זה, מרוב שזה היה בחרדה, פשוט אמרת את זה. כמו הרבה פעמים ילדים שנורא רוצים משהו והם כל כך לא יודעים איך להגיד את זה ואם הם יתקבלו בבקשות ובמשאלות שלהם.. מרוב שהם במתח ובסטרס הם פשוט אומרים את זה! (פאוזה דרמטית) ואז זה באוויר, זה מחוצה להם, ועכשיו הם בסטרס מה יקרה עם זה. אם זה יתקבל בברכה הם נושמים לרווחה, זה עבר בשלום, ואם זה לא מתקבל בברכה אז הקול הפנימי הזה אומר הנה בבקשה, i told you so״.
אני רוצה שתחשבי רגע על הנפש ההיא שנורא רצתה את הפעילות המינית הזו עם הנרות. תתארי את מה שהיה בתוכך, מה היו הקולות, מה היה הפינג פונג הפנימי בינך לבינך?״.
״אני עכשיו כאילו פורצת תקרת זכוכית כזאת בעיניי עצמי ויוצאת למקום שאני קצת מכירה וקצת מגלה על עצמי דברים מחדש, ואני עוד לא יודעת ממש איך להתמודד עם זה ואיך לעכל את זה.״
המטפלת הציעה דימוי: ״אני עוד לא יודעת לרכב על האופניים האלה, אני לומדת.. אז אני נופלת ויוצא לי עקום לפעמים ואני קצת נוסעת לכיוון אחר לפעמים למרות שהתכוונתי לשם… עובר עלייך משהו מול דן, ודן יודע שעובר עליך משהו, ולכן הרבה פעמים הוא מנסה לצמצם את עצמו, כמו שכאן הוא שותק כי הוא רוצה שאת תקחי את זה, שהמרחב יהיה פנוי מהנוכחות הנורא דומיננטית שלו. היעד שלנו הוא שדן לא יצטרך לנקות את המרחב מעצמו בשביל שאת תיכנסי אליו. מתברר שאת לא כל כך יודעת לתפוס מרחב״.
תהום עברה לדבר על הסשן המוצלח בשישי שעבר: ״נגיד, ביום שישי היה סקס מדהים. אני חושבת שהייתי משוחררת מתחושות קשות ואשמות. היינו מאוד בתוך זה. היה קטע מדהים שהיתה לי חוויה ממש חזקה וטובה שבמהלך הסשן זיינתי את דן עם הסטראפון ופתאום הרגשתי שאני משתחררת וממש לוקחת את זה חזק והופכת את זה לשלי. היה לי ויז׳ן בהתחלה שאני צוללת לתהום הזאת ואמרתי לעצמי ׳תזכרי שצריך לעשות תחנת בטיחות׳. אמרתי לעצמי שאוקיי, אני נכנסת עכשיו לסשן הזה בידיעה שאנחנו עושים תחנת בטיחות ואני דואגת שזה יהיה אחרת. אני לוקחת את כל האחריות של הסיטואציה הזו עליי. סמכתי על עצמי שאני יודעת מה אני עושה. משהו בעומק הפנימי היה אחרת קצת״.
״את חייבת לזכור את התחושה הזאת. איפה הרגשת אותה בגוף?״ תהום הצביעה על מרכז הגוף, מהחזה עד הבטן. ״את חייבת להדביק אותה למקום הזה ולהיזכר בה תמיד. זו עבודת גוף-נפש משמעותית נורא. התהום ההיא שעמדה שם, יש לה סטייט אוף מיינד כלשהו. הפעולה שהיא עושה לא רלוונטית. יש איזשהו חיבור פנימי שהיא נמצאת בו. את מתארת שאמרת לעצמך שאת צוללת לעומק כרגע, אבל תדעי שיש גם תחנת בטיחות. התהום הזו כבר לא מפחידה, אפשר לצלול לתוכה. אם את יודעת שאת עושה תחנת בטיחות, אז אנחנו בידיים טובות, אנחנו בבטחון. וזה מאפשר לך להיות בתהום ומשוחררת״.
״הרגשתי שדן מתמסר אלי ושאני יכולה פתאום יותר לשחק איתו כזה והוא יותר גמיש בידיים שלי מהבחינה הזו״.
״את חושבת שזה משהו שדן עשה? הוא התמסר באופן שונה מהרגיל שהיה לך לא מוכר? או שמה שעשית עם זה היה שונה?״
״אני כן חושבת שזיהיתי את המקום המוכר ואמרתי שאני קצת משנה את זה. אני לא אקח ואזרוק את זה. אני אקח ואאסוף את זה.״
״כלומר מה שעשה את הסקס למדהים ביום שישי זה שאת הפכת להיות המנהלת של האירוע. הבייסליין של דן זה שהוא מתמסר אליך. זה אחרת לגמרי כשאת אוספת את זה ומחליטה מה את עושה״.
״ההתמסרות של דן היא גדולה ועצומה, הוא יכול להתמסר על מלא, וזה יכול להיות קצת מפחיד… כשהוא אומר שהוא יעשה *הכל* בשבילי״.
המטפלת הביטה בי בעיניים נוצצות ואמרה בשקט: ״זה ביטוי אהבה כל כך גדול שהיא לא יכולה לקבל את זה. זה ביטוי אהבה כל כך אינטנסיבי שהיא לא מאמינה שמישהו יאהב אותה ככה. כשיש שם צד אחד במשוואה שכל כך מתמסר, כל כך אוהב, כל כך מוכן לקבל את כל כולי, לתת לי הכל, כל כך מעניק… איך אני ממלאה את חלקי במשוואה הזו? כי כדי שהמשוואה הזו תהיה הדדית אני אמורה להיות משהו כל כך גדול ושווה בשביל האהבה הזו. (פנתה לתהום) החלק שלך במשוואה הוא מה שהפחיד אותך.
כשיש מישהו שמנהל ואחראי אין בעיה להתמסר אליו. התמסרות היא מפחידה רק כשיש שם מישהו שלא אחראי, לא מנהל, יכול בכל רגע לשמוט, לעזוב, ללכת ולעשות דברים לא אחראיים ואז ההתמסרות מסוכנת. אני מאמינה שפחדת מההתמסרות של דן כי הנפש שלך מכירה התמסרות שהיא מסוכנת. הנפש שלך מכירה אנשים לא אחראיים שכשמתמסרים אליהם קורים דברים רעים״.
תהום אישרה: ״כאילו זה מזכיר לי שכשאמא שלי היתה מבטיחה משהו והייתי מאמינה לה ואז כזה היא היתה מאחרת או לא מגיעה״.
״את מעמידה את עצמך. את אומרת לעצמך משהו שהנפש שלך לא מכירה והיא מקשיבה לך. יש שם ילדה קטנה, תהום הקטנה, שבדרך כלל כל החיים שלך היתה אומרת: ׳את לא יכולה לסמוך. יקרו דברים רעים אם יש התמסרות.׳ ועכשיו את אומרת לא, אני אעשה תחנת בטיחות, אני יודעת מה אני עושה, אני סומכת על עצמי. ואת יודעת שעליך אפשר לסמוך, ואז ההתמסרות הופכת להיות כיפית ומענגת״.
עברנו לדבר על סקס באמצע השבוע, מה שהוביל את המטפלת להציג בפנינו קונספט של ״ארבעת הזמנים בזוגיות״.
״ארבעת הזמנים שקיימים לנו בכל זוגיות מונוגמית, גם אם היא לא מונוגמית פיזית אבל שאנחנו דמויות ההתקשרות אחד של השני, דמויות האהבה אחד עבור השני… אנחנו מדברים על ארבעה זמנים שחייבים להיות כדי שתהיה לנו חוויית אינטימיות בזוגיות:
זמן אחד זה זמן מיני. זמן שאנחנו עושים בו מין, בין אם זה לוקח כמה דקות או שעתיים.
זמן שני זה זמן זוגי. זמן זוגי שהוא לא מיני ואנחנו עושים בו כל מיני דברים. הולכים לסרט, מבשלים ביחד, עושים הליכה ביחד, עושים קניות יחד, ווטאבר… המרחב הזוגי גם אנחנו הולכים לסופר, אבל אנחנו הולכים לסופר ולא רק פונקציונלי אלא אנחנו נהנים מהביחד שלנו בסופר. המטרה צריכה להיות הנאה זוגית כלשהי.
הזמן השלישי זה זמן אישי. כל אחד עם עצמו. משהו שהוא צריך בשביל עצמו, לנפש שלו, להנאה שלו. זה לא קשור לבן הזוג. בן הזוג לא יקבע לי שומדבר על הזמן הזה, הוא לא יצפה שאני אעשה בזמן הזה משהו למענו. למה זה חלק מזוגיות אינטימית? כי אנחנו לא יכולים להיות אינטימיים עם בן הזוג שלנו כשאין אותי. אינטימיות זה בין שניים. אם אין אותי עם עצמי, דברים שאני אוהבת, דברים שחשובים ומהותיים לי, דברים שהם אני, שגורמים לנפש שלי לפרוח… אז אני לא יכולה להיות אינטימית עם נפש של מישהו אחר.
זמן רביעי הוא זמן מאוד מאוד משמעותי והרבה פעמים הוא מתפספס- זה זמן זוגי אינטימי גופני לא מיני. הפואנטה היא שאין התכווננות לעוררות מינית או לאורגזמה. זה לא לשם עונג וסיפוק מיני. הוא זמן בפני עצמו שהמטרה שלו היא אינטימיות גופנית כלשהי.
השם של התהליך הטיפולי שלכם זה בניית מרחב אינטימי בזוגיות שלכם. שהמרחב האינטימי יאפשר לכם גם את המיניות שלכם החופשית, המשוחררת, הכיפית, התדירה, הקבועה והרציפה יותר. כשאנחנו נמצאים במקום שאנחנו חוששים, שאנחנו הולכים על ביצים… זה בעצם אומר שזה מקום שאין בו מרחב אינטימי. הוא לא יהיה כרגע אותנטי. זה משהו שבאופן מלאכותי כרגע צריך להתחיל ליצור״.
