נדמה שהיממה וחצי האחרונות היו הכי מוצלחות בשבועות האחרונים מאז שחליתי. הנשימה עדיין לא תקינה בשום אופן אבל נראה שלמדתי לחיות עם זה בין השאיפות מהמשאפים ועם הורדת הקצב בעבודה ובתפקוד ושידור לעצמי ולעולם שאני ממש לא בריא, פיזית ונפשית, ושנזדיין כולנו בסבלנות.
בצהריים היו פה שלוש זמרות בעשור השביעי לחייהן, שתי תאומות פולניות אסליות ששרות ביידיש והגיעו בלבוש תואם וסקסי, וצברית ממוצא תימני. דמיינתי אורגיה מתפתחת שבה אני הממתק המרכזי, ופינטזתי על נחמה אימהית מפרגנת והרמונית.
אחר הצהריים התאמנתי בגיטרה 50 דק׳ (מתוך השעתיים היומיות) ואז התחלתי עם הטקילה כי הייתי מדוכא מדי אפילו בשביל לנגן. לאחר חצי בקבוק טקילה תוך צפייה בסרטונים של המורים שלי שהצטברו לאורך התקופה קיבלתי השראה והשלמתי את האימון היומי בהתכוונות רבה. לפעמים, לרגעים קטנים, עפים מהמגבר ניצוצות כאילו אני באמת מפנים את כל מה שאני לומד ומתרגל. אם אי פעם תהיה לי אנרגיה והשראה לצעוד לעבר האופקים החדשים שאני חוצב, זה יהיה ספקטקולארי לאוזניים המעטות שאשכרה יקשיבו לזה.
בקבוק הטקילה נגמר ועברתי לוויסקי המעושן. השעון המזדרז דוחק אותי למשא ומתן היומי עם הרוקח הפנימי. בשני הלילות האחרונים לא לקחתי שום כדור שהוא. בראשון מביניהם הצלחתי לישון אבל אלוהים איזה סיוטים מפוארים, ואמש התעוררתי אחרי שעה מסיוטים על צלילה, לא הצלחתי לשוב להירדם עד שלוש, ואז השינה עשתה לי טובה ושיתפה פעולה לכמה שעות עם הרבה חלומות. אז תיאורטית הלילה אולי מגיע לי איזה אדקס פורטה? אולי עם טראבמין? מהואבן אני ממש מנסה להימנע.
אתמול גם עשיתי אימון מעולה על האליפטי בג׳ים. במקום להעלות את כמות הזמן (36 דק׳) אני מעלה את האינטנסיביות וכבר הגעתי ל500 קלוריות. הדופק היה ממש גבוה בסוף אבל לא כזה היה איכפת לי להתפגר שם. חזרתי לאלפיון ה99.6 בתרגילי המוח ועליתי ל97% בתרגילי פיתוח השמיעה.
המחשבות בהירות, חדות וכואבות מאוד.
