תכין קציצות.
תכין קציצות.
תכין קציצות.
תכין קציצות.
לך למטבח, תניח את הקרש על השיש, קלף את הבצל, תוציא קערה ומגרדת, גרד את הבצל, תבכה עם האדים, תצחק, תשים מחבת עם שמן על האש.
לא רוצה. זה הרבה עבודה ואין לי חשק. והבטן המקרקרת מסתדרת לי יופי עם החוסר בנשמה.
למה אתה לא רוצה למלא את החוסר הזה בנשמה?
כי אני מתגעגע אליה. אני רוצה שהיא תמלא אותו.
והיא תמלא אותו?
לא.
אתה באמת רוצה שהיא תמלא אותו?
אתה יודע מה אני באמת רוצה? אני באמת רוצה לשקוע בחיבוק עם מישי יפהפייה (ודווקא יש שתיים שלוש שאני יכול לחשוב עליהן) וללקק לה את הכוס. זה מה שאני רוצה. בסדר? ואז אני אכין קציצות.
והן בדרך, השלוש האלה שלך?
לא.
למה?
כי הן לא רוצות, או שאני לא יודע איך להביא אותן. זה מסובך. יש להן רצון משלהן. הן לא רק כוס מהלך, למרבה הצער.
אתה צריך בובה מתנפחת.
אני פוחד שאתאהב בה.
למה לא היית פרודוקטיבי היום?
כי אני צריך!!! אני צריך~!~! אני לא יכול כל הזמן להפעיל את עצמי מהאנרגיה שלי. אני צריך משו מהסביבה. אני רעב. כשיש רעב חזק למשו בסיסי אי אפשר לתפקד ברמות היותר גבוהות.
אולי אפשר לתעל את הרעב לעשייה, כמו מיסטר T ברוקי 3, כשהוא מרביץ לפרות הקפואות.
וול, לא הרגשתי ככה. הרגשתי שאני רוצה להיות פסיבי, ושאישה תפעיל אותי.
וזה עושה לך טוב, שנשים מפעילות אותך?
יש דרך אחרת?
לך להכין קציצות.
לא רוצה.
אתה רעב. אתה צריך לאכול. בעוד הקציצות יטגנו, אתה תתמלא בהרגשה ביתית חמה. אוקיי, נניח שהיתה פה בחורה יפה עכשיו, שהיתה אומרת לך שהיא רעבה. היית מכין לה קציצות?
אתה מכיר אותי. אתה יודע שמיד הייתי מכין.
אתה פחות חשוב מהבחורה?
לא. אבל היא נותנת לי מוטיבציה לבשל, ואז אני גם אוכל בעצמי.
אתה רוצה להיות תלוי ככה תמיד?
אני לא רוצה להיות תלוי בכלום. אבל החיים זה הרבה דברים שלא רוצים.
לך להכין קציצות, נמשיך אחר כך.
לא. אני מרגיש שיש פה נושא עקרוני שצריך להיפתר כאן ועכשיו. אני סובל. אני בסבל נוראי. אם הייתה דופקת בדלת עכשיו, הייתי נרעד. הייתי עושה הכל. הייתי מת.
אתה מעייף אותי. תישאר ככה, סבבה. אתה לא רוצה לצאת מזה? זה יכול לעבור. זה יכול. יכול להגיע יום שזה לא יכאב ככה. אתה יכול לחוות שוב התאהבות. נקייה, נטולת סיבוכים. טהורה. עברת את זה בעבר. הגעת למקום טוב יותר.
אתה צודק. ועדיין, אני מרגיש כבול. אני רוצה לקום, ולא מצליח.
דן, לך להכין קציצות. תעשה אותן טעימות. תבכה כשתכין אותן, תבכה כשתאכל אותן. הלילה הזה הוא עוד לילה בו אתה משלם את מחיר האהבה שהיתה לך. מחיר האשליה, מחיר העיוורון. ובכאב הזה אתה מרוויח את העונג והאושר שיגיע בקרוב, ובמשאיות. די, ילד. לך להכין קציצות. מחר יום חדש. כבר כאב לך עד שחשבת שתמות, כל כך הרבה פעמים. ונכון שזה רק מצטבר, ונכון שזה לא עוזר בשיט לדעת את זה. אבל יהיה טוב. אתה יכול לראות איך בקרוב יהיה ממש טוב. ואל תכעס עליה שהיא מחייכת, או שהיא מתנתקת. זה טוב. לשם כיוונת. וברור שזה יכאב לך, וברור שתרגיש שזה על חשבונך. נתת לה הכל, כל מה שיכולת. וזה לא הסתדר.
טוב, חפרת עלי. מה אתה רוצה.
שתכין קציצות.
בסדר, אני הולך להכין. תיכף.
עכשיו.
תיכף.
אתה קשה אתה.
אני יודע 😒
לפני 16 שנים. 10 במאי 2008 בשעה 20:00
