לאחר שהתיישבנו שאלתי את המטפלת: ״נו מה המבט של תהום אומר? שכבנו או לא?״
תהום צחקה והמטפלת ענתה בחיוך: ״זה לא רק המבט, זה גם כל ה….״(נענעה את הכתפיים בחדווה זחוחה).
סיפרתי על המסיבה שעשינו ביום שישי בצהריים לאחר שאמרתי לתהום שאני רוצה לעשות סשן שלא יהיה מהול וחיוור אלא משפיל, כואב, ועוצמתי, שממש תתן דרור לחיה שבה לצאת ולהשתולל, ושלאחריו תעטוף אותי באפטרקייר נעים ומחזק.
בלילה קצת לפני שהלכנו לישון תהום התהלכה בסלון בין הספריה החדשה למערכת הסטריאו החדשה, לבושה בפיג׳מה ורודה פרוותית, אסופת שיער וללא איפור. היא הסירה עלה יבש מאחד העציצים, התחילה לומר משהו ומייד השתתקה. דמעות נקוו בעינייה וחיוך רחב ניסה ללא הצלחה להסתיר את ההתרגשות הרבה שהתחוללה בה. עודדתי אותה להמשיך בדבריה ולבסוף היא אמרה בדמעות: ״נעים לי בבית״.
סיפרתי שהקפדתי על רצף של מגע עם תהום לאורך כל השבוע, חיבקתי, ליטפתי וגם ״הצקתי״ בנגיעות שובבות יותר. תהום הגיבה ש״זה היה מאוד חשוב״.
ברוב הפגישה עסקנו בנושא צירוף של גברים נוספים. אמרתי שזה לא נראה לי שזה במקרה שזה תמיד מגיע לשם וגם בסשן האחרון דיברנו על הנושא הזה הרבה במהלכו. ״נראה לי שזה משהו מאוד יסודי בעולם הפנטזיה, גם שלה וגם שלי״.
המטפלת שיקפה: ״זאת התענגות כשהדמות שאני תלויה בה סובלת ואני גורמת לה לסבל. אני תלויה במישהו, אני רוצה ממנו משהו שאני לא יכולה לקבל, ואני רוצה לנקום, אני רוצה שהוא יסבול. אני תלויה בכם, אני הילדה שלכם, אתם ההורים שלי, אבל אני סובלת בתוך התלות הזו. אני לא מקבלת מה שאני צריכה, לא הצרכים הקונקרטיים באוכל, ליטוף, הקשבה וגם לא הנפשיים, הבנה, התגייסות למעני, הם לא באים לידיי ביטוי. אז אני בתלות הזאת סובלת, אני לא רוצה להישאר שם, אז אני אהפוך את המטבע. אני אהפוך את הקערה על פיה, אני אראה לכם שאני לא תלויה בכם ואני אעשה את זה בצורה מוגזמת וחסרת גבולות״.
תהום אמרה שבפנטזיה שלה היא דווקא היתה רוצה שאהיה פעיל ולא רק צופה מהצד, והמטפלת קצת התבלבלה כששמעה שבניגוד להנחותיה אין לי בעיה עם מגע עם הגבר הנוסף כפי שתהום מפנטזת. השיח היה קצת מהוסס ולא נינוח ותהום הרבתה לענות ב״לא יודעת״ לשאלות שדרשו העמקה.
המטפלת ניסתה לעשות סדר: ״יש הבדל בין פנטזיה לפעולה. אנשים יכולים לפנטז על המון דברים. זה משהו שדיברנו עליו כבר והרגשתי אז שאתם קצת בתולים בשטח של הפנטזיות. את הפנטזיות שלכם אתם מגשימים. אני לא יודעת אם יש לכם בכלל מרחב פנטזיה, הוא כאילו קורס וישר הופך לאקטיבציה שלו״.
אמרתי שנראה שתהום עברה טרנספורמציה מסויימת בעניין הזה, ושבניגוד לעבר היא צריכה לא רק מישהו שנראה טוב עם זין גדול שעף עליה, אלא גם שיהיה לה חיבור מנטאלי ואישיותי איתו. תהום אישרה והוסיפה שהיתה רוצה תחומי עניין משותפים, שיהיה איש שיחה ותואם בפנטזיות, והמטפלת סיכמה את זה כ״מישהו מקבוצת השווים שלך. זה צריך להיות מישהו שאני יכולה להיות אינטימית איתו. זה צריך להיות מישהו שקצת מתחיל לענות על הצרכים שדן עונה״.
המטפלת שאלה אותי איך אני מרגיש בגוף עם זה ולא ידעתי כל כך איך לענות: ״אממ, הגוף שלי מרגיש סוג של חרדה אבל אני לא יודע אם זה קשור למה שאנחנו מדברות או שזו החרדה שכל הזמן שם לאחרונה. מצד אחד אני יכול להבין למה משהו שהוא נורא טכני ברמת העור לא יעניין אותה. מצד שני המחשבה שדבר כזה באמת יקרה כל עוד היסודות שלנו לא איתנים היא מפחידה. מצד שלישי אני חושב שכל הנושא הזה עוד לא לעוס כל כך, לא ברור גם לתהום מה היא בדיוק רוצה. מה שאני כן יודע זה שהיא מדברת על זה המון וזה כל פעם מגיע למקומות האלה. הגבר הנוסף שהוא דומיננטי יותר ממני, שהיא רוצה שאני אמצוץ לו כהוקרת תודה על זה שהוא עושה לה טוב, שיהיה לנו נעים ביחד שלושתינו״.
״את נהנית לראות את דן בסיטואציה הומוסקסואלית? זה מחרמן אותך מינית?״
״כן, זה יכול להיות מגניב, זה היה מגניב כשהיו כאלו דברים״.
״ואת נהנית לראות את דן באינטראקציה מינית עם אישה אחרת?״
״גם עם גבר וגם אישה, כן״.
המטפלת ניסתה לתחקר את תהום מה מדליק אותה בזה, אבל התשובות של תהום היו חמקניות, רדודות ומעגליות. הצעתי את הקנאה כהסבר אפשרי, וסיפרתי על התפרצויות קנאה אלימות של תהום בעבר הרחוק. ב8 השנים האחרונות לא נתתי לה אפילו קצה של סיבה לקנא.
תהום חפרה בעצמה יותר לעומק ואמרה: ״אני חושבת שפעם היתה לי את הנקודה הזו שהייתי רוצה להראות לו שהוא לא יכול לסמוך עליי״.
המטפלת המשיכה: ״כי אז הוא יהפוך להיות תלוי בך וזה מפחיד. אז את בעצם משתמשת באנשים האחרים האלה בשביל למנוע את המפגש עם פחד האימים שיש באינטימיות. זה שעכשיו דייקת לעצמך את הבנאדם השלישי הזה, זה לא מספיק שהוא רק נושם או רק נחמד, עכשיו הוא צריך להיות עם עוד תכונות מסויימות, זה נהדר שאת מדייקת. אבל את עדיין עושה את אותה פעולה, מוסיפה עוד מישהו לאינטימיות.
דיברנו על זה בעבר, שאין לכם חוויה של מרחב מעברי. אתם לא יודעים שאפשר לפנטז, ותוך כדי אפשר לדבר על הקנגורו באוסטרליה שקופץ לי על הראש בזמן שאתה יורד לי וזה יביא אותי לגבהים מטורפים של עונג…(׳קוראים לזה קנגורופיליה׳ התחכמתי)… אבל אני לא אסע להביא את הקנגורו. למה מה שמחרמן אותי בפנטזיה צריך להיות פרקטית קיים?״
תהום ענתה: ״כי זה יכול להיות מגניב! זה יכול להיות נעים, מיוחד. זה יכול להיות איזשהו מפגש מיני מוצלח, משהו שנהנה ממנו, לא רק אני. אני חושבת שמה שאני בעצם מחפשת יותר זה מישהו שגם דן יהיה בעניין שלו״.
המטפלת: ״את לא שומעת מה שדן אומר, דן בעניין של מישהי אחת. אני עד עכשיו לא שמעתי מכל התיאור הזה שדן בעניין של מישהו לאחרונה חוץ ממך. מה שהוא עשה בפעמים האחרונות שהיה מישהו זה בשבילך. הוא נכנס לנעליי הנשלט ואמר אני כרגע מענג את השולטת שלי ומושפל למענה ומביא קפה לכולם ועושה מדיטציה תוך כדי. זה mode מאוד קשוח״.
״אני מרגיש לפעמים שאם זה נשאר *רק* ברמת הפנטזיה והיא לא הולכת לכיוון של היתכנות, לפחות חלקית, אז הפנטזיה מאבדת מהפוטנטיות שלה״.
דיברנו על חלימה בהקיץ ועל מרחבים מעבריים והמטפלת הסבירה: ״כילדים ברחתם לאיזשהו מקום, כי המציאות היתה כואבת ומאכזבת. זה נקרא דיסוציאציה, בורחים לדמיון פעיל כזה. המרחב המעברי לא נוצר מטוב, הוא נוצר מכאב ומחסך. ואז כשמתבגרים מתעורר המון זעם, ואני רוצה לעשות את זה, לא להישאר רק לחלום. אז אני מתחיל לעשות הכל, טועם מהכל, כי לחלום זה להישאר ילד כאוב״.
תהום אמרה שוב שהיא חושבת שזה לא רק פנטזיה שלה ושגם אני מדבר על הפנטזיות האלה, המטפלת אמרה שוב שלעשות מדיטציה תוך כדי לא מעיד על הנאה מהסיטואציה ושאולי לא ידעתי שמותר רק לפנטז על זה, ואני אמרתי שהשאלה היא בעצם מה זה *זה*.
״מה שאני רוצה לבקש מכם עד הפעם הבאה זה לנסות לפנטז, לחלום בהקיץ. לדמיין כל מיני סיטואציות, לאו דווקא מיניות. הדעה האישית שלי מה אני עושה במיטה האישית שלי זה בכלל לא רלוונטי. אני מעלה את זה כאן כי אני שומעת שאחד מכם פצוע. או שניכם. אנחנו נצטרך לחקור את זה לעומק. אולי ה*זה* שלך זה לא ה*זה* שלה״.
