ארבע שעות נסיעה והליכה הלוך חזור, בשביל להיות עם יורש העצר שעתיים. שגרה כואבת.
בזמן איתו דווקא הרגשתי טוב. ביקשתי שיראה לי מה למד בחוג הגיטרה, הבאתי פעמיים מים לכלב שלו שקערתו תמיד יבשה ועם משקע חול יבש, והוא גמע אותם בשקיקה כרגיל ואז עשה לי פרצופים אוהבים. ואז שיחקתי כדורגל עם היורש ועוד ארבעה חברים שלו, וזה תמיד מפליא אותי איך הם מקבלים אותי כאחד משלהם ואין שום פערים בתקשורת. הבקעתי שני גולים.
חזרתי רצוץ ושבור, עשיתי ביד עם זיקפה אימתנית אך בלי חדווה וריגוש, חיכיתי כמו טמבל מול נענע 10 שיתחיל המשחק עד שהבנתי שאני צופה ומאזין לרולר פרסומות אינסופי, עברתי ללינק הנכון בספורט חמש אבל הודעה מעצבנת בישרה שמכסת הצופים התמלאה ואי אפשר לצפות. בבלוגTV השידור מקוטע וזוועתי, וירדתי ללניז' לצפות במשחק שם, בלי קול, לבד על הבאר עם חצי ווינשטפן. (עליתי במחצית ותיכף יורד שוב). בודד לי.
לפני 16 שנים. 29 במאי 2008 בשעה 18:53
