יש המון דברים שיושבים עלי ומעצבנים אותי, אבל רק מי שמדבר איתי פנים אל פנים או בפון זוכה בעונג המפוקפק לשמוע עליהם במלואם, וגם שם צריך לא פעם להיזהר בלשון. מתי ואיך קיבלתי את תפקיד השגריר במאוריטניה אני לא יודע אבל הוא לא מוצא חן בעיני במיוחד.
אבל בראשי פרקים, זה מתסכל אותי שמתוך שבע שעות בנסיעות והליכות (בפעם השניה מתוך שלוש השבוע) היורש מקבל אולי שישית מהזמן והאנרגיה שאני משקיע ישירות. (שלא לדבר על זמן העבודה האבוד, והעייפות הנוראית כשאני חוזר). ברור שהוא שווה את זה, ברור שאין דרך אחרת בינתיים, אבל זה מאוד קשה ומתסכל.
וזה מתסכל אותי וכואב לי שלצד אנשים טובים ויקרים שאישרו הגעתם להופעה יש גם חברות יקרות ומקסימות שלא מגיעות, בגלל הלימיט, בגלל שרחוק, בגלל שאמצע השבוע ובגלל שהחבר שלהן לא יאהב את זה. הסיבה הראשונה כואבת במיוחד, שכן אני מבין ומעריך עמידה על עקרונות, אבל לכל כלל יש יוצאים מן הכלל והייתי רוצה לחשוב שאני סוג של יוצא מהכלל, וגם תמיכה ברוק ישראלי עצמאי איכותי ובדסמי זה עיקרון יפה, וזה לא שיש מקום אחר שאני יכול לקיים את ההופעה עם מוטיב הפטיש שלה. אז זה מתסכל וכואב שאחרי שנה שלא הופעתי, ובעודי עושה חזרות שירה אינטנסיביות ומדמיין את עיני הקהל אני יודע שאלו שלא יבואו וכל כך יקרות לליבי לא ידעו אפילו מה הפסידו. (שלא לדבר על החרדה מאולם ריק או לא מלא מספיק, על ההשלכות ההפקתיות והמשך הדרך.)
והבסיסט בספק לחזרה בחמישי ומקסימום נצטרך לעשות חזרה בלעדיו שזה לא נורא אבל מבאס, הפיינליסטית לתפקיד "האישה" עוד לא אישרה השתתפותה סופית למרות שאני נוראא רוצה, ואני לא מצליח לפנות מספיק זמן לעבודה ולניקוי יסודי של הבית ויש כבר שכבה דקה של טינופת על הכל שנדבקת גם לנשמה, הגבייה מתקדמת לאט מדי ויותר מדי דברים "בדואר", עם האקסית היה איזשהו אינסידנט שלא אכתוב עליו תחת הקונספט "אם אין לך שומדבר נחמד להגיד עדיף שתשתוק", שלשום קרס לי חבל הכביסה בזמן התליה וחלק מהבגדים החדשים עפו לתוך הבוגנווליה המפלצתית וזה יהיה מאוד קשה לחלץ אותם בלי הליקופטר, אני לא ישן מספיק, ובגלל זה גם לא מספיק עירני לתפקד בצורה אופטימלית בשאר הזמן.
ויצאו לי שני חצ'קונים.
כססעעעמק.
לפני 16 שנים. 3 ביוני 2008 בשעה 18:51
