דיברנו על השיחה המקרבת בשישי בערב, הסשן הארוך בשבת, והסקס שהיה באמצע השבוע לאחר שמילאתי את מטלות הניקיון שתהום הטילה עליי. תהום אמרה שהיא לא רוצה לעשות סקס מתוך חרדה שנגרמת לה כתוצאה מהידיעה שהרצף נקטע, ודיברנו על הצורך ׳להמציא׳ את המפגשים המיניים הקצרים באמצע השבוע ולתרגל אותם.
במחצית הפגישה המטפלת אמרה בטון של התוודות: ״אני לא יודעת אם זה ברור לכם או לא אבל אני אגיד שאני מאוד עסוקה בכם, אני מאוד חושבת עליכם, ואה, מנסה להבין מה תוקע ומה תקוע ואיך עוד אפשר, איפה עוד כדאי לעשות משהו… אבל אני רגע רוצה, כי זה עלה פה כל כך הרבה פעמים, ואני *שומעת* את הנחיצות הנפשית/מינית הגדולה של גבר נוסף. אני שמעתי אותך אומרת את זה, אני שומעת אותך אומר ׳לא פיענחנו את זה עד הסוף׳. אני שומעת את שניכם מתייחסים לנקודה הזאת בכובד ראש. זאת נקודה משמעותית. אני מבינה שדיברתם על זה בשישי ביניכם. האם זה נפתר? האם ברור לשניכם עכשיו מה קורה עם זה?״
עניתי: ״מה שאמרתי לתהום בעניין הזה זה שאין ציפייה ממנה שלא תעשה טעויות, כי היא מן הסתם כן תעשה טעויות, שתינו נעשה טעויות. הרעיון הוא שנעשה אותן כשאנחנו במסגרת טיפולית ושנוכל ללמוד מהן. בהקשר הזה גם אמרתי לה ששפת האהבה התשוקתית בינינו, השפה המינית בינינו זה שהיא מכאיבה לי. הרבה יותר קשה לי בחיים כשהיא *לא* מכאיבה לי.
בשיחה גם דיברנו על דפוס שפתאום נהיה בהיר לי, שכשתהום מרגישה שאני כועס עליה היא ׳נקטנת׳. גם כשאני כועס, המטרה שלי היא אף פעם לא להקטין אותה או להוריד לה את הביטחון העצמי, להיפך, המטרה שלי היא תמיד שהיא תהיה יותר גדולה ועוצמתית ותיקח אחריות״.
המטפלת שיקפה: ״אני קצת אלך עם המילה כעס כי אני חושבת שבהמון סיטואציות שאנחנו מאוכזבים, מתוסכלים, מיואשים… יש שם גרעין של משהו שמאוד נחוץ לי ואני לא מקבל. משהו שאני זקוק לו. כשאת שומעת אותי כועס, אומר דן, אני הבנתי ממך עכשיו שזה מבהיל אותך, מקטין אותך…״
תהום השלימה: ״שזה מכווץ אותי. אני חושבת שיש לי טראומה מהבית שהיו צועקים וזה היה לי קשה נורא״.
המטפלת הסבירה: ״המילה כיווץ היא מילה עם הרבה מטען טראומתי בפנים. זה ברור לך שהמטרה של דן היא לא להקטין אותך? לך בפנים יש הבנה שכשדן צועק וכועס עליך.. דן הוא בנאדם אקספרסיבי יותר, מבחינתו צעקות זה ביטוי עצמי. האם המקום הנפשי שדן נמצא בו באותו רגע זה רק לשים גבול שמה שקורה צריך להפסיק לקרות?״
״אני מבינה את זה אבל אני לא בטוחה שהרגש שלי מבין את זה בהכרח״.
״הכיווץ שאת מדברת עליו… ברור לי שמתישהו התכווצת. אל מול מישהו, אל מול משהו, באיזושהיא סיטואציה התכווצת וזה שיתק אותך. את לא יכולה באותו רגע, לא לחשוב, לא לדבר, לא להגיד מה את צריכה. משהו בתוך היחידה של הגוף/נפש הופך אותך להיות מכווצת, קפואה, לא מתפקדת״.
המטפלת הציעה לתהום לנשום עמוק כשזה קורה ושתהום הגדולה תחבק את תהום הקטנה המכווצת ותרגיע אותה.
תהום: ״אני מדמיינת את הסיטואציה הזו שהוא כועס ואני מגיבה ההיפך ממה שהוא רוצה בעצם, ממה שהוא צריך. אני רוצה להיות האישה הגדולה שלא מתרגשת מהעצבים ומהכעס שלו״.
לקראת סיום הפגישה המטפלת חזרה לדבר על שלישיות: ״רגע, אז לא הבנתי, האם הסיפור הזה עם הבחור השלישי, עם הגבר השלישי… יש עוד משהו שאת צריכה? כי את אמרת לי אז, אני צריכה את הדבר הזה. אני מבינה שאת צריכה את המבט של השלישי, זה חיוני ומשמעותי לך. הסיבות של זה נורא ברורות לי, אני לא יודעת אם לכם הן ברורות. זה ברור לך?״
תהום ענתה: ״כן״.
״מה ברור לך?״
״התחושה שזה נותן לי, עוצמה, כח, ביטחון עצמי״.
המטפלת הגדירה: ״קיום בטוח בעולם״.
״כן. אני כן התחלתי קצת לפלרטט וקצת פיתחתי את האופציה הזו״.
התערבתי בדו-שיח: ״זה לא רק המבט של השלישי, זה גם שאני סובל וכואב שם. זה משהו שחשוב לה, זה חלק מרכזי בעניין״.
המטפלת התפלאה: ״כן? את צריכה אותו סובל שם? אם הוא יושב ו…״
תהום צחקקה: ״לא, לא זה לא מעניין אותי שהוא יושב שם ולא סובל״.
״ואם רק יש לך את זה בראש שהוא סובל?״
״זה צריך להיות יותר באקטיבי…״
התערבתי שוב: ״אנחנו לא כל כך יכולות להסתפק ברק לפנטז דברים. אנחנו סוטות מהסוג שצריכות להגשים דברים, לא רק לפנטז עליהם״.
המטפלת: ״אז מה קרה שהמרחב הזה לא יצא לפועל? מה הפריע לך? דן אמר שהוא לא מתנגד לזה, אני פתחתי את זה כבר מזמן, גם אתם כבר מזמן אפשרתם את זה… ואז את אמרת לי שאת חייבת שהמרחב הזה יהיה בטוח. השגת את הביטחון שלך?״
תהום: ״אני משיגה את זה, אני בונה את זה. זה עדיין לא מטרה שהוגשמה אבל זה משהו שנבנה בשיח ובמעשים. כשהמצב ביני לבין דן לא בסדר אז יש לי תמיד את החשש הזה כי איפשהו אני חושבת שזה הדבר שמפרק את הזוגיות. שזו הכבשה השחורה בעדר של הבעיה. שזה לאו דווקא נכון. הרבה פעמים הבעיה היא חוסר ניהול שלי של הסיטואציה או כל מיני דברים אחרים, או חוסר יכולת להגיד לדן ׳מפריע לי כך וכך׳ או ׳אל תצעק עליי׳ או דברים כאלו, מאשר לבוא ולחשוב שהכבשה השחורה זה באמת הגבר הנוסף״.
״מאיפה את מביאה שגבר נוסף יפרק זוגיות? כי זו הגדרה של זוגיות מונוגמית? מי אומר לך את כל הדברים האלה? לא דן…״
״אני לא באמת חושבת ככה, אולי ממקרים שאני יודעת שקרו לחברות. כשאני מתרגמת את זה לזוגיות שלי ושל דן, הגבר הנוסף לא באמת יפרק את זה״.
״ההתנהלות שלך שם עלולה… ועל זה כן צריך איזשהו סדר ביניכם. דן, זה נעשה?״
אני: ״שוב, אני לא מצפה מאיתנו שלא נעשה טעויות סביב הדבר הזה. הבה נעשה טעויות ונוכל ללמוד מהן. אם לא נעשה את הטעויות בטח שלא נוכל להתקדם״.
