מתחת לפרווה

פעם שנייה השבוע שנאלצתי להוריד פוסט ואז להחזיר אותו מסורס. כנראה שזה שנפתחה לי הצ'קרה יוצר דיסוננס עם הכתיבה. יש יותר על מה לכתוב, אבל אסור. פעם היה הרבה יותר קל, כשקראו אותי רק 200 או 300 ולא כמו עכשיו, שכל מילה שאני כותב כמו נצעקת לתוך מגאפון ומוארת בכתובת אש ענקית על עזריאלי. אז הנה עיקרי הפוסט המחוק :

היו הרבה דינוזאורים במפגש ותיקי הדאנג'ן בפאב באלנבי. אנשים שאשכרה לקח לי כמה שניות לזהות, חרף ההסטוריה העסיסית המשותפת. אין מה לעשות, זה מצריך חיפוש מעמיק יותר ב800 הג'יגה זכרון קהילתי שלי.

מוסיקה מצויינת בחסותו של שי ברוך, אנשים יפים מהזן הנכון, בר מעולה עם בירות מיוחדות מהחבית, כמה חדשים וחדשות בשביל לתבל את האווירה, שיחות קצרות אך עמוקות עם כולם, ולא מעט מזמוזים וטיזינג עם כולן.

עדיין לא הצלחתי להבין מי זו ציפי לוחשת, אבל הפרצוף הכי אשם היה של שושו. (הכוסית!)

היתה איזו חברה ונילית של ידידה ותיקה, שבחלקו הארי של הערב שיחקה איתי את המשחק הלא נכון וחשבה שאני איזה זאב משחר לטרף בדמות זיון ומסתובב בין כולן בשביל לבדוק עם מי יש לי הכי הרבה סיכוי. אני יכול להבין את המיסקונספשן, אבל לא לסלוח. אני יודע שאני טהור, ושאני בא מטוב ואמיתי והולך לטוב ואמיתי, ותכל'ס משחקים וניליים בנאליים פשוט משעממים אותי. בחיי שלא צריך.

אבל אז בדיוק כשהיא התחילה להבין בעודה מתחבקת ומתנשקת איתי במבט שנהיה מעורטל וכן (בעיניים כחולות...!) , קרה מה שקרה עם האקסית, ועל החלק הזה התבקשתי שלא לכתוב, כי האמת לפעמים מכוערת.

בכל מקרה האקסית הלכה בבוקר, ובצהריים החלטתי ליישם את הניתוח המנטאלי לשינוי מין שעברתי לאחרונה (מעכשיו אני גבר!), חפרתי ביומנים הישנים וב04-05 מצאתי את הפון של הידידה הותיקה, ולשמחתי חברתה כחולת העיניים היתה איתה. עכשיו היא בדרך, להמשיך את השיחה שנגדעה אמש...