מתחת לפרווה

בה קורה? (:

שישי אחר הצהריים זה תמיד השעות הכי יפות בשבוע, ואתמול הן גם נוצקו בתוכן רומנטי מתוק ומרגש. (לאחר שקיבלתי את *ברכת הדרך*, יעני 'היט דה רואד ג'ק' מהפיינליסטית וכבר חשבתי שהצ'קרה הולכת ונסגרת)...

הג'ינג'ית הונילית כחולת העיניים הגיעה ב16, מעט עוקצנית ומרוחקת כפי שניתן לצפות מבת מזל שור. (ובמקרה שלה ניחשתי את המזל עוד לפני שאמרה לי). היא אהבה את השירים שלי שהשמעתי לה, ואז אמרה בטון דידקטי שהצורה שבה נגעתי בה בלילה הקודם במסיבה הבהילה אותה וכאבה לה, ושאלמלא היינו מדברים אחר כך והיא היתה רואה שיש בי גם מעבר ל"אלימות" (ככה היא הגדירה את זה (: ) אין מצב שהיא היתה באה אלי, ושקרוב לודאי שהייתי חוטף סטירה ובעיטה בביצים. מיד הצעתי לקבל את עונשי בהכנעה, והיא אמרה לראשונה משפט שחזרה עליו אחר כך עוד הרבה : "בונה, אי אפשר לנצח איתך..." ואני עניתי : "כן, אני בעייתי, אני יודע..."

האמת היא שאיכשהו קלטתי אותה יותר כסאבית מאשר כדומית ולכן כיווננתי את האסטרטגיה לשם, אבל אז התברר שהגישה הפמדומית תהיה יעילה יותר בשלב הזה...(אני מחייך לאורך כל הכתיבה, נא לקחת את דברי בקלילות...) הצעתי לה פוטמסאג' בגיגית הגדולה והורודה החדשה שקניתי, עם תחליב של ניביאה "happy time" בריח תפוז ופסיפלורה, אבל היא ענתה שיש דרך אחרת.

היה משו מכשף מאוד בצורה שבה היא held her ground, והמבטים הטיזריים-לעגניים-קרירים שלה, (בעיניים כחולות! וכן, אני אזכיר את זה עוד הרבה פעמים) הפעילו אותי בצורה עמוקה וגרמו לי לרעוד מבפנים. להפתעתי, ה"דרך האחרת" שהיא הציעה לא הייתה שאני אתפשט והיא תפוצץ אותי במכות, או שאני אנקה לה את הבית ואמצוץ לידיד שלה כאשר אני כלוא בחגורת צניעות. היא סיפרה שיש לה חלום לשיר באולפן, ושפעם גם היתה כותבת שירים, ושהיא רוצה שנעשה איזה שיר ביחד.

עכשיו, אני לא עובד בשבת, והשבת מתחילה אצלי מוקדם מאוד, לפעמים כבר בחמישי בערב, ובמקרים קיצוניים גם מסתיימת בשני בבוקר. גם הלקוחות יודעים לא להתקשר בסופ"ש. המצב היחיד שאני כן אהיה באולפן בשבת זה אם אני נישא על גלי מוזה ועובד על מוזיקה שלי. וחוצמזה גם הייתי כבר קצת מבושם מהיין הלבן (גוורצטרמינר של בנימינה) , ושטוף גלי התאהבות נסחפת ומחורמנת, וגם הייתה לה איזו ארוחת ערב עם חברות שהיא אירגנה שהיתה צריכה להגיע אליה ב19, וחששתי שהדייט יגמר ברגע שאושיט לה את הדיסק עם השיר שנעשה.

אבל מצד שני לא הרגשתי שאני מסוגל לסרב לה.
היא בחרה את השיר Out here on my own, ניגנה אותו מהסלולרי ואני הוצאתי את האקורדים. הכנתי פלייבק חמוד עם גיטרה קלאסית וירטואלית ופד אלקטרוני, עשיתי איתה סשן הקלטת שירה מקצועי כולל הטיפול בקול אח"כ, היא שרה באמת יפה והיתה מאוד מוסיקלית וקשובה, ושעה ומשו אחרי זה הדיסק היה מוכן, אני רעדתי, והיא ליטפה את גופי לאחר שהורדתי את החולצה, והתנשקה איתי נשיקות חמות ומלאות תשוקה.

הוריתי לה ללכת לסלון ועשיתי לרגליה החלביות את המסאג' המדובר עם הגיגית הורודה.

הוספנו להתמזמז ולשמוע מוסיקה ושרתי לה עם הגיטרה והראיתי לה את הפוסט שכתבתי עליה וגם את ההתייחסות אליה אצל "ציפי לוחשת." (אולי תלמדי לעשות ניקים בבולד? המרכאות זה ממש לא לעניין P: ) ואז הצעתי שנלך לים. השעה היתה בערך רבע לשבע, בדיוק על סף השקיעה כשיצאנו לדרך. עברנו במכולת המשפחתית וקניתי סמירנוף אייס בשבילה וטובורג גרין בשבילי, וסיפרנו לעפרה ויעל שאנחנו מתחתנים. (;

הדרך היתה קסומה, החצר האחורית של פלורנטין, ונווה צדק המרהיבה, ואז הים נפרש לעינינו בדיוק ברגע שהשמש האדומה התחילה לשקוע בתוכו ממש מולנו, והתיישבנו על הסלעים של עלמה ביצ', יפו העתיקה ומלאת הזכרונות משמאלנו (ומלאאאאא ערבים נוצרים סביבנו, אבל הם היו שקטים ומנומסים (: ) ונשיקות וחיבוקים (וואי, אפילו הלכתי איתה מחובק חלק גדול מהדרך, זה יוצר תקדים מסוכן.) ומזמוזים, והמשכנו ללכת והיא קיטרה על הסנדלים המעוצבות שלה עם העקבים, ומכיכר השעון צדתי לנו מונית, ונסענו הביתה, כשבדרך היא אומרת בקול חולמני שהיא מרגישה שהיא בתאילנד.

בבית הפשטתי אותה בהדרגה ובערמומיות עד לתחתוניה, וגם סחבתי אותה למיטה, ואפילו הצלחתי לקשור לה את הידיים למיטה ולגלות שהיא כן מתחרמנת מכאב למרות הכחשותיה הנמרצות, וכבר היה אחרי עשר והיא באמת היתה צריכה ללכת לארוחת החברות שאירגנה, באיחור ענק ואני מתאר לעצמי שעם חיוך ענק לא פחות.

גם אני הייתי מחוייך ומסופק רגשית וחשבתי לעצמי שאני צריך לישון איזו שעה לפני שאלבש את בגדי הזנות שלי ואלך ללימיט to work the room like i know (כמו שאמרה לי ז. הנהדרת) , אבל ביני לבין עצמי כבר ידעתי שאשן עד הבוקר, מה גם שבלילה הקודם כמעט ולא ישנתי אתם יודעים למה. התעוררתי ב11, שבת בבוקר, מייל מקסים מהג'ינג'ית המתין לי, ועוד מיני הודעות אדומות וקוליות, והשבת רק התחילה. (: