מתחת לפרווה

כמו בכל אוגוסט, השמועות על מותי מתרבות ואני נאלץ להתיישב חזרה על המקלדת ולהזימן. (:

אז אני חי, כלומר עד כמה שאפשר לחיות בסאונה הדביקה והלוהטת של פלורנטין בקיץ. 20 אחוז תפקוד, זה בערך מה שנשאר מהגוף והמוח, וחשוב לנצל אותם בתבונה ובחסכנות.

אני לא מרבה להסתובב, לא מרצוני החופשי בכל מקרה. גם לא לצאת למסיבות, לאחר שבאלו שכן יצאתי אליהן (כולל ההיא שבה חגגו יומולדת לאושה ועשיתי לה סטרפטיז על הבמה עם מדי שוטר) שאלו אותי כולם, אחד אחרי השני : "מה קרה?" ו"למה אתה עצוב?" ו"אתה עיף, אה?" . והקטע שדווקא הייתי במצברוח סביר לגמרי, ולא עיף יותר מבדרך כלל. אבל אחרי 150 פעם ששאלו אותי נהייתי קצת מדוכדך ועיף, אני מודה.

בשבועות האחרונים ביליתי הרבה עם היורש, (בין היתר באולפן של הערוץ האהוב עליו, שם הוא קיבל יחס אישי ואוהב מהמנחה הכוכב וישב בשורה הראשונה באמצע בזמן צילום התכנית), והתקדמתי עם העבודה על האלבום, כך שאני ממש צעד לפני סיום. בתחום הרומנטי-מיני אין חדש, וזה בסדר כי גם החשק לרוב לא מי יודע כמה.

אתמול היתה לי חזרה עם הנגנים לקראת ההופעה בSUBLIME בעוד שבוע, ושמחתי לגלות שהרצף אכן עוזר, וההרכב נשמע מגובש. אחה"צ הלכתי להביא את הפוסטרים מהדפוס, שבעזרתה של מאפיית התולים יכסו את רחובות העיר בשבוע הבא. שחור ו-ורוד קינקי. זה יהיה הצעד הראשון בכיבוש הוניל, הופעה ונילית במקום ונילי, ואני איכשהו כבר קצת מתרגש.

אז קיצר,
אני חי, אני בסדר, ויאללה שיגמר כבר הקיץ...