שמחתי לישון לבד בלילה, זה הרגיע אותי. עם המצעים החדשים והצבעוניים, והבית הנקי מג'וקים, עכשיו כשהחלטתי לרסס אותם. לאורך רוב הקיץ ניסיתי לחיות איתם בשלום, להתייחס אליהם כאל חיות המחמד שלי, מתוך מחשבה שאם ארסס אצטרך במילא לאסוף את גופותיהם, ואולי עדיף במקום המגע הישיר והאינטימי הזה פשוט לראות אותם מדי פעם חולפים על פני ולהגיד להם ערב או בוקר טוב.
אבל הממזרים לא ידעו את הגבול, הלכו והתרבו והעמידו דור חדש וחצוף של ילידי קן הציפורים, ואין שום דבר חמוד בבייבי-ג'וק, ונמאס לי לראות מחושים ארוכים מגששים לעברי בחשש כל פעם שנכנסתי למטבח או למקלחת בשעות החשכה. אז ריססתי, התבוננתי בשאת נפש בגדולים והאמיצים שבהם יוצאים מהחורים ומפרפרים את ריקוד המוות שלהם על הפרקט, אספתי את הגופות, והלילה חזרה השלווה לקן. כשקמתי למקרר לשתות באמצע הלילה הרצפה היתה לבנה וחלקה ונטולת יצורים.
וכשהתעוררתי ומצמצתי בעיני, האור דרך החריצים הקטנים בתריס נראה חיוור וחלוש, כמו בשעות המוקדמות של הבוקר. הופתעתי לגלות שכבר 11 ורבע. ואז הבנתי שהאור השתנה, העונה משתנה, והנה נגמר אוגוסט סופסוף.
סיימתי אתמול את 'איים בזרם' של המינגווי. היה מרהיב ומרגש ומדכא. המון תמונות נוף הצטיירו לי במהלך הקריאה, ומצאתי את עצמי מזדהה בתקופה זו עם התחושות הקשות והעצורות של הגיבור. עם בדידותו, עם המחשבות והזכרונות המכאיבים, והצורה בה הוא מושל בעצמו, או לפחות מנסה.
שבוע חשוב ועשיר באירועים עומד לפני, ולשם שינוי אני מרגיש עקצוץ חיובי, כמעט חשק.
אארוז לי תיק עם קצת אנרגיה, קצת אופטימיות. אוציא דברים ישנים ואפנה מקום אוורירי לדברים חדשים שאלקט בהמשך.
תקופה חדשה מתחילה, ואני יוצא לדרך.
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=23734
לפני 16 שנים. 31 באוגוסט 2008 בשעה 9:15
