מתחת לפרווה

אוף איזה חרא בנשמה.

באמת התחלתי את השבוע בתנופה, ואתמול ביצעתי את כל המטלות.
הלכתי לבנק, התעניינתי לגבי MP להופעה למקרה שהיורש לא ימצא את שלו, התיישבתי על הפון לתזכר ולהזמין, פלירטטתי באפקטיביות עם איזו כתבת יפה ומפורסמת שהתקשרה בענייני עבודה. (היא שלחה לי מייל שאחפש אותה בגוגל ואראה עם מי דיברתי... אכן חיפשתי, ואז עניתי לה שהייתי שולח לה לינקים שתראה עם מי *היא* דיברה, אבל שיהיה יותר משעשע שתחקור בעצמה.).

דגמתי את הנקבה האופראית שמבליחה בקטעי מעבר של "לכל אחד יש חור" לתוך הקלידים, ניגנתי על הגיטרה, שלחתי מייל על ההופעה לכל מי שאי פעם שלחתי לו מייל, ריכזתי והכנתי את כל החומר לפגישה שיש לי היום בחדרה בעניין היורש, שכנעתי את האיש מחברת חשמל שהגיע לתת ארכה של יומיים ולא לנתק את החשמל, וכל הזמן ניסיתי להשקיט את החרדות שצעקו בי, ואת היאוש והגועל שהזדחלו ועלו.

לפנות ערב הלכתי לפגוש בקרן רחוב את השמן המאפיונר שאמור לתלות את הפוסטרים. סיפרתי לו בחיוך (רציתי לשאת חן בעיניו) איך לפני ארבע שנים לקחתי דלי עם דבק ורולר, ותיק עם פוסטרים על הגב, ובאישון לילה יצאתי על האופניים וכיסיתי את כל העיר בפוסטרים על קו נחוש ואפקטיבי מדרום לצפון, ואיך כשחזרתי דרומה כשכבר עלה האור ראיתי שכל מה שתליתי כוסה, כנראה על ידו. הוא ענה שאם היה תופס אותי אז היה דופק לי מכות.

חזרתי הביתה וחשבתי שאיזה טוב זה שיש חזרה, וכמה מועיל יהיה לשיר ולקבל את המוסיקה בווליום גבוה ואפקטיבי, שכן אני גוש סוער של רגשות בלתי מעובדים ובלתי מבוטאים. אבל זה מאוד קשה לשיר ולהתבטא כשצריך לנהל את ההרכב, וכשהחזרה מתחילה ב22:30 במקום ב22 כי המתופף טועה בשעה ומאחר, וכל אחד מהנגנים תורם את הטעויות והשיכחות וחוסר הריכוז והעייפות שלו, כולל פעולות מאוד פשוטות שאפילו קוף מאולף יכול היה לבצע בלי הרבה מאמץ ועוד לאכול בננה תוך כדי. אני אוהב את הנגנים וכולם מאוד מוכשרים ומוסיקלים ומנגנים מאוד יפה, אבל ג'יזס, אי אפשר לשיר ככה כשהטמפו מתנייד, פדל הססטיין בקלידים נשאר לחוץ גם כשמתחלפים אקורדים, הגיטריסט מנגן כשלא צריך ואת האקורדים הלא נכונים כשכן צריך, קולות הרקע מזייפים, וטעויות מבניות שתיקנתי כבר אלף פעם ממשיכות לקרות. ("זה רק חוסר ריכוז ועייפות", אמרתי לעצמי. הם באמת משתדלים, כמה שהם יכולים. ולפעמים זה כן נשמע טוב. באחת בלילה אמרתי לכולם תודה רבה והלכתי הביתה, סוחב את הציוד במעלה המדרגות ומרגיש כמו אחרי אונס.)

הכנתי לעצמי פתיתים שלא ממש התחשק לי לאכול והלכתי לישון, אבל בחלומות החזרה נמשכה, והתהפכתי חרוק שיניים עד הבוקר. לפני שהתעוררתי חלמתי שהאקסית טסה לחלל ושאני גונב מונית וכמה שניות אחר כך מתחרט ויוצא ממנה. יש לי רבע שעה לארגן את הבלאגן שיצרתי בבית ולצאת לחדרה, הנשמה בוערת, ובעיקר בא לי לבכות.