מתחת לפרווה

אפשר להבין מה"מסיבה" בתגובות לפוסט הקודם שהאפקט החיובי של האישות לא החזיק זמן רב.
עברו רק כמה שעות, והגזר שבקצה המקל שבידו של היקום שרוכב עלי התחיל לירות חיצים רעילים, להתכווץ ולהתפוצץ, ולשאוב חזרה את כל האנרגיה הטובה והמתיקות, עד שנותרה רק קליפה מרירה והרבה הרס מסביב.

פאקיט, אני אומר.
זה במילא לא כזה חשוב.

העברתי ערב שקט בגפי ונרדמתי מאוחר. קמתי בתשע כי היה לי תור למספרה אבל לא שתיתי קפה כדי שאוכל להמשיך לישון אחר כך. אחרי שהספר סידר את נוצות התוכי הזהובות שלי (שערי הזהיב מצער....) חזרתי לישון והתעוררתי אחה"צ, רדום, מדוכא, טעון ועצוב. ובודד גם, אבל לבדידות כבר התרגלתי והיא חברה טובה ונאמנה. תמיד שם בשבילי.

עכשיו אני טיסן מרוסק, ובעוד חמש שעות אהיה מטוס סילון.
תהליך ההתרסקות, ההרכבה מחדש, וההמראה שגור אצלי כמו תכנית של מכונת כביסה.
(באמת צריך לעשות כביסה)

להתראות בערב...

SUBLIME
סלמה 53
21:30