מתחת לפרווה

טוב, יכול להיות שמיהרתי לשפוט ולחרוץ. (:

לפעמים זה טוב שהן קוראות את הפוסטים שלי, ולפעמים זה דווקא לא טוב בכלל, אבל הפעם זה יצא טוב שהפיינליסטית לא קראה והתקשרה אתמול אחה"צ להגיד שהיא למטה בלניז' עם חברתה הטובה. היתה לי חצי שעה עד שהייתי צריך להתחיל לעבוד, ורשמתי לעצמי להיות נחמד.
(נזכרתי שהפיה הטובה סיפרה לי שיום אחד כשחזרתי להודעה שהשאירה היא היתה עם חברה באוטו. בדיוק חזרתי מחדרה, וכשהשיחה הקצרה הסתיימה חברתה עיקמה את הפרצוף ואמרה "הוא לא נחמד". היא ענתה לה שאכן יש לי מזג רע ואני מודע לכך... אז הפעם רשמתי לעצמי להיות נחמד במפגיע,.)

חברתה הטובה של הפיינליסטית התגלתה כנחמדה גם היא, (כפי שנאמר, אמרי לי מי הן חברותייך ואומר לך אם הן שוות), וכשראיתי את הפיינלסטית בשמלה קיצית בהירה ועיניה הכחולות חייכו אלי בביישנות מעבר לכוס הווינשטפן כבר לא הייתי כל כך כעוס וטעון. אחרי חצי שעה של שיחה נחמדה על זוגיות, יחסים, והפסקת הנישואים בבני אדם עליתי לעבוד והתקשרתי לפיינליסטית להציע שאולי תבוא אלי כשתסיים עם חברתה ובינתיים אסיים את עבודתי.

היא היתה צריכה לנסוע לשם כך חזרה לחור הצפוני שבו היא גרה עם משפחתה (היא בת 24) ולשוב לת"א בפעם השניה, וזה לאחר שלא ישנה בלילה עקב עבודתה. היא התעקשה לבוא חרף עייפותה, ואני החלטתי לזרום ולתת צ'אנס. ב22:30 היא הגיעה, עם ריח של מקלחת ונינוחות מחוייכת.

אמרתי לה שניהלתי איתה שיחה כנה ומעמיקה בראש שלי בזמן שחיכיתי לה, על איך שהייתי רוצה להמיס איתה את המחסומים, את הביישנות והמעצורים. להיות אמיתי וכן ותקשורתי, ושכך תהיה גם היא. שאני רוצה להסיר את הדריכות המתוחה ולהחליף אותה בפתיחות גועשת. דיברנו על החשש ההדדי שלנו, כל אחד מכיוונו, שלא אהיה מספיק דום קשוח עבורה. אני לא בדיוק עונה על המאפיינים המאצ'ואיסטיים של הדומים הקודמים שלה, ובנוסף, רחמנא ליצלן, אני גם מתחלף.

ואז התחלתי לשלוט בה ולהרביץ לה. וזה לא היה קל. לבחורה הזו יש סיבולת כאב של בטון מזויין. היא לא התלוננה על כלום, לא התקפלה, ורק נאנחה ונאנקה בקולות קטנים וחמודים. משו שהתקרב לצעקה נשמע רק כשזוג המצבטים השניים שתליתי על פטמותיה (דאבל די (: ) ואליהם שלשלאת אופניים כבדה נתלשו מפטמותיה בבת אחת ודם החל מבצבץ מעל הפטמה הימנית. חיטאתי עם פד אלכוהול והשארתי אותה קשורה למשקוף. סטרתי לה בעוצמה שוב ושוב, היכיתי אותה בכל הגוף, המשכתי לענות את הפטמה השנייה, והבחורה שקטה וסבלנית, ורק חיוך קטן מגלה מדי פעם שהיא מבסוטית עד הגג.

יש לה פצע ויראלי ליד הפה, מה שמנע ממנה להתנשק, ללקק, למצוץ, וכיוב'. זה היווה מטרד נוראי והפרה בוטה של תנאי העסקה הבסיסיים ביותר, ואמרתי לה שהיא כלבה עם מחלות. הנחמה היחידה היתה שזה הטריף אותה עוד יותר מאותי, וממש כאב לה כשאמרתי לה לעבור עם הפה הפתוח ליד הזין שלי אך לא לגעת.

עברתי להצליף בה על הספה עם שוט הלוטוס (אני מדלג על אי אילו אינטראקציות כגון ספנקים וסטירות וכאפות לכוס, ליטופים משכרים מצדה וכו'. ) הצלפתי עוד ועוד בשיא הכוח, ללא הדרגתיות, וישבנה האדום ספג בהנאה. הלכתי להביא את תוספת חוטי הנילון האכזריים. הראתי לה אותם. לראשונה ראיתי על פניה היפות משו שהזכיר פחד. אמרתי שאני רוצה לסמן אותה באמצעותם, אך רק אם היא מסכימה. היא חשבה לרגע, והנהנה כמו ילדה טובה. הוריתי לה להטיל קוביה. לאכזבתי, יצא 2.

עכשיו, חשבתי לעצמי, מוטב למשוך את הרגע.
עברתי למזמז אותה ולתת לה לעשות לי ביד, וכ (טוב רגע זה ארוך מדי, אני אמשיך בפוסט נוסף)