מתחת לפרווה

(המשך מהפוסט הקודם)

אז כאמור, חשבתי שמוטב למשוך את הרגע, שכן היה לי דימוי רכרוכי משו להפריך, והפחד שהיא חשה בתוספת חוסר הידיעה מתי יגיע בסופו של דבר הכאב הגדול ודאי יעצים את הכאב שתחוש כשהוא יגיע לבסוף.

חזרתי להצליף ללא התוספות על מנת לחמם את ישבנה שהתקרר מעט בינתיים, ואז הרכבתי את התוספות ברוב הדר ורושם, תקעתי כרית בין רגליה למטרות הגנה על הכוס מריקושטים ושאלתי אותה אם היא מוכנה. היא נשכה את שפתיה בחשש והנהנה בצייתנות. המתנתי. היא נענעה את התחת ורעדה, ואני עמדתי וחייכתי והוספתי להמתין. מדי פעם שאלתי שוב אם היא מוכנה, ואף הנפתי את השוט באוויר אך מבלי להצליף. כך עברו כמה דקות, בהן היא בטוחה שכל שניה עומדת לנחות ההצלפה.

ולבסוף הצלפתי. חזק ומדוייק. פעמיים, אחת על כל ירך. סימנים אדומים עמוקים וארוכים הופיעו מיד, והיא היתה שקטה מאוד. רכנתי אליה, קירבתי את פי לאוזנה ושאלתי אם היא מוכנה לעוד אחת, בונוס. היא הסכימה. גם השלישית לא הכזיבה, ושמעתי אותה על סף דמעות ומתנשמת בכבדות.
התקרבתי שוב.
"תגידי את האמת" אמרתי בכמעט לחש. "אני רך איתך מדי? את עדיין חושבת שאני לא יכול להיות מספיק אכזרי עבורך?" היא נדה בראשה במבט מתמסר וכן.
הקשחתי את קולי. "אני דווקא חושב שכן. עוד 3 !" והן היו חזקות מאוד והשאירו סימנים מרשימים ביותר.

אחר כך עוד קשרתי אותה למיטה, שמתי לה אטבים על הכוס, שפכתי שעווה על השדיים והבטן (והיא לחשה בבהלה "לא על הפטמההה") , הזדיינו קצת, הרבצתי לה עוד, ירדתי לה והגמרתי אותה ולבסוף גמרתי גם אני כאשר היא רוכנת מעלי בתנוחה מגרה ואולי אף מעט פמדומית, חרף התנגדותה הרשמית הנחרצת לחקור את הנושא. (;

שקענו בחיבוקים ובהרהורים, והיא קמה לסדר איתי את הבית ולהכין אותו לשינה, לגמרי ביוזמתה, ולא נמרחה במיטה כפי שניתן היה אולי לצפות.

הלכנו לישון, אך לא הצלחתי להירדם עקב קרקורי הבטן. יצא שאת רוב הארוחות באותו היום שתיתי. אז קמתי בשקט מוגזם (יש לי תמיד סרט, כאילו אני לא בסדר אם אני קם באמצע הלילה כשאני ישן עם מישי) והכנתי לי ביצי עין. בסופו של דבר הצלחתי להירדם לא רע, וחרפנו עד 10:30 בבוקר.

הקימה היתה משמחת, היא עשתה לי נעים בעין (בריא על העיניים הכחולות שלה) ואחרי קפה שחור סחבתי אותה איתי לדואר, לבנק, לקצב ולירקן. היא נהנתה מהטיול בשכונה וצחקה מהאינטראקציות המשעשעות שנוצרו בכל מקום. אצל הירקן זקנה חביבה ביקשה ממני סליחה כשבחרתי רימונים ושאלתי אותה על מה. היא אמרה שהיא נתנה לי מכה בטעות ושהיא מתנצלת. עניתי שזה כלום לעומת המכות שקיבלתי מנשים במשך חיי... היא השיבה שהיא מאחלת לי שהמכה החלשה שלה תהיה החזקה ביותר שאקבל מעכשיו, ואני שאלתי "אם זה יהיה כך, איך אדע שהן אוהבות אותי?" (:

כשחזרנו הביתה התקלחנו, שיחקתי איתה עם עצם שהשלכתי והיא הביאה אותה בעזרת הפה, התמזמזנו עוד במיטה, וכבר הגיעה השעה עבורי לנסוע לחדרה, ליורש. אך הפעם היה לי סידור (:
החור שבו היא גרה קרוב לחור שבו הוא גר, ולפיכך היא לקחה אותי טרמפ, במה שהיתה דרך שמחה ונעימה עד מאוד.
לפני שיצאנו היא כתבה על הלוח המחיק : "האגוצנטרית לא רוצה ללכת !!! "

"אוףףף, טוב לי, נעים לי !" אמרתי לה. "גםםם ללייי" היא אמרה בחיוך מאושר. "תזכירי לי אם אני אשכח... שהיה לי טוב. שאמרתי שטוב לי. "