שיאו המשעשע של הערב נרשם כאשר אחרי שמצצה לי בזמן שדירבנתי אותה עם הקרופ, ואחרי שהזדיינו לראשונה ללא קונדום, ואחרי שקשרתי לה קולר וגאג והולכתי אותה עם רצועה ותליתי לה אטבי כביסה רבים על השדיים, על הירכיים, ועל שפתי הכוס ומזמזתי אותה במיטה.... העמדתי אותה והתחלתי להוריד את האטבים מהשדיים בעזרת הקרופ.
זה כאב לה מאוד, היו 11 אטבים על השדיים, ואחרי כל אחד שירד תגובותיה לכאב החריפו. היא היתה עם הגאג ולא יכלה לדבר, אז רק השמיעה אנחות חנוקות, ואחרי האטב השלישי שירד התחילה לקפץ מרגל אל רגל ונראתה כמו דביבון שיכור. לא יכולתי שלא לצחוק, במיוחד כשהמבט בעינייה נהיה רווי טינה. התפלאתי בקול רם איך היא לא מצליחה לראות את ההומור שבסיטואציה, המשכתי להצליף באטבים ולצחקק, והיא המשיכה לרקד ולקפץ בלי מילים, ובשלב מסויים אף נשברה וצנחה לפרקט.
מהארבעה האחרונים חננתי אותה והורדתי אותם ידנית, בדרך הטבע. חיבקתי אותה קצת, הורדתי גם את הגאג, ואז היא העיפה לי כאפה חזקה לכתף וצעקה : "יאאא מזדדיייייןןןןןן!@@!!@" , ואני חשבתי שזה מעניין שזה קרה רק אחרי שהורדתי את הגאג. להרביץ הרי היא יכלה גם קודם.
אחר כך הזדיינו עוד על הספה, סידרנו את הבית לשינה והלכנו למיטה. אני ישבתי על המיטה והיא עמדה על הרצפה, התבוננתי בה מלמטה, נישקתי את שדייה והיא צבטה לי בפטמות. העלתי אותה לפייסיטינג, היא רכבה לי על הפרצוף, סילקה את ידי כשניסיתי לגעת בה, ואז כשביקשתי להיכנס אליה היא נעמדה בתנוחת דוגי והיתה מאוד בוסית במהלך הזיון עד שגמרתי בתוכה ונשכבנו זה לצד זה.
דיברנו ברכות, והיא אמרה שזה נראה לה שרק כשהיא מעלי אני ממש מתגרה. "אנחנו יכולים להזדיין שעה, אבל רק כשאני מכאיבה לך אתה ממש נדלק". השבתי שזה לא מדוייק, הרי עומד לי חזק כשאני מכאיב לה ומשפיל אותה וכשהיא מוצצת וכשאנחנו מזדיינים, ואני בהחלט מתגרה מזה. אך מה שכן :
א. היות שחלק הארי של השבועות האחרונים מוקדש למיילדום הצד השני קצת חסר לי ורוצה להתבטא.
ב. כשאני שולט ומסשן יש בזה מימד של "עבודה", של אחריות, שקצת מעכב את היכולת להיסחף בתשוקה, וגם מעייף לעיתים ויוצר חשק לשכב על הגב ושדברים יקרו לי בלי שאזום אותם, ו
ג. אצל מתחלפים, ברגע שצד אחד מגיע לרוויה בדר"כ הצד השני מתעורר, ובזוגיות סוויצ'ית זה פשוט הופך לחלק מהדינמיקה הזוגית, בטבעיות.
בחמש בבוקר היא היתה צריכה לקום ולנסוע לעבודה. ליוויתי אותה לביצ'מוביל, הירח האיר מבעד לשתי שכבות עננים ששטו בכיוונים מנוגדים ברוח החמימה, וזה הפחיד אותי קצת לחשוב שאכן הסתיו מתקרב. רגשות ומחשבות חסרות רלוונטיות הציפו אותי, וחזרתי לישון לבד.
לפני 15 שנים. 23 בספטמבר 2008 בשעה 9:06
