יום עמוס...
עבודה מהבוקר עד הערב תוך כדי טלפונים מבשרי רעות ומעצבנים.
הפיינליסטית הגיעה בצהריים ישירות עם בגדי העבודה הסקסיים ונכנסה לישון עד שסיימתי את העבודה, ואז היתה לנו שעה לקפוץ ברגל לתחנה המרכזית לאסוף את תוצאות הבדיקות. היא היתה לחוצה, ואני הוספתי שמן למדורה בפיזום של שירים של פרדי מרקיורי (שואו מאסט גו און), ושל הדלתות (אדג'יו וthe end) וכן מוסיקת מתח של תופים גדולים ומהדהדים ואינדיאנים פראיים בזמן העלאת קורבן אדם. היא הרביצה לי שאפסיק אבל אני נהניתי.
התוצאות היו שליליות, כמובן.
היא אמרה שאגיד שלום לאפודות הזוהרות ואני התחלתי להילחץ מעט. יש לי תזכורות על בסיס יומי לתוצאות השליליות והרות הגורל של זיונים ללא קונדום. (; עכשיו סיימתי גם את פגישת העבודה השנייה, היא הביאה סושי בינתיים, בוב דילן שר, האורות הצבעוניים בקן דולקים, שלחתי אותה לסדר את המיטה כפי שלימדתי אותה והיא התנדבה להוריד כביסה בזמן שאני כותב.
בלי קונדום, אה?
איזה פחד. חשוף כל כך. כמו לרקוד סלסה ברחוב בעירום.
לפני 16 שנים. 22 בספטמבר 2008 בשעה 18:03
