"The countless feasts laid at my feet
Forbidden fruits for me to eat"
(דפש מוד)
ירשם בפרוטוקול שטוב לי ככה. נכון לרגע זה, טוב מאוד.
התחושה הזו...של וונדר-מילקי-ביצ' גבוהה, חלבית וחלקה, בתחילת העשרים, שופעת חלב מתוק ודבש רעיל, דומיננטית ומפונקת, שנונה וחריפת שכל... שוכבת מעורטלת במיטתי לאור האולטרה סגול והמנורה האדומה לאחר שהדריכה אותי כיצד להגמיר אותה בירידה, רגלה הארוכה מונפת אל תוך פי בעוד אני מסדר את הקונדום ועומד לזיין אותה... וול, זו תחושה טובה מאוד, שמועצמת על ידי הרגשות שנצברו בשנות הכרותי איתה מאז שחצתה את גיל ההסכמה, והאהבה ללא תנאי שתמיד היתה שם.
וזה היה אחרי שעות של טיזינג אדיש מצדה שכלבלב אותי, סושי ואמבט מפנק לרגליה, הפלקות לתחת המושלם שלה כשהיא על ברכי, והרבה שטויות מקסימות של ילדות. גאאאד נהניתי.
המוח (מה שנשאר ממנו) מנסה כמעט בכוח לייצר רגשות אשם, או ריקנות ובדידות. השלישית השבוע, וזה. אם זה כזה כיף זה חייב להיות חטא... אבל הריח על הידיים והחזיון (והחזה) הנפלא שעוד צרוב בעיניים ומשתקף כשהן נעצמות גורמים לי, אממ, גורמים לי לשכוח איך התחלתי את המשפט...(:
אז לא, אין בי בושה. זה היה פאקינג אינקרדבל, ובכלל הימים האחרונים והתקופה האחרונה, I'm all sexed up, ונכון לעכשיו, ככה טוב לי. טוב מאודדד. (:
לפני 16 שנים. 29 באוקטובר 2008 בשעה 19:02