אני נעלם והולך. (20 קילו פחות משיאי).
עכשיו אכלתי יוגורט עם חופן קטן של אגוזי מלך וחצי כפית סובין שיבולת שועל (משועל אמיתי) כמדי בוקר, וזה הדבר הראשון שאכלתי מאז אתמול ב12 בצוהריים. מאז חצות היום כלאתי את עצמי באולפן עם אוזניות מבודדות רעשים וידידי הטוב בלוויני דאבלווד ולא העזתי לצאת עד הערב. לא הרגשתי שאני מסוגל לאכול מהמטעמים שתהום טרחה והכינה כל אחה״צ.
ב20:00 יצאתי מהמאורה סופסוף ומצאתי אותה מתארגנת ליציאה במצברוח מרומם. לקחתי מינון גבוה של כדורי שינה והרגעה ונרדמתי מהר עד חמש. כשקמתי תרגלתי מדיטציה/שמיעה/מוח ויצאתי בעיניים דומעות לבצע אימון משקולות מלא בג׳ים.
לא ניגנתי כבר שלושה ימים ואני מבואס מעצמי נורא. לא מצליח להביא את עצמי להרים את אחת הגיטרות, כאילו הן שוקלות כמו משאית (גם המון זמן לא צילמתי עם הציוד המקצועי, וזנחתי את לימודי האנימציה ויתר לימודי ההעשרה שלי). כפי שיועצות שכבה נוהגות לומר: ״התלמיד אינו פנוי ללמידה״. שלשום ראיתי מתחת לבית מישהי מפונה באלונקה לתוך ניידת טיפול נמרץ וקצת קינאתי בה.
הלוואי שמשהו היה יכול להרגיע את הכאב. אני כבר למעלה מ4 שבועות עם הסימבלטה ולא נראה שהיא עושה לי שומדבר חוץ מדיכאון, חרדה, סחרחורת, חוסר תיאבון ועייפות.
מרגיש מאוד לבד וזו תחושה מוכרת. הרי אפילו את הקשר הצנוע שהתחיל להירקם והעלה לי קצת חיוכים לא הורשיתי לקיים, למרות שנשיקה היא הדבר הכי חמור שהתרחש בו.
הסתיו מתקרב, מרגישים את זה ברוח שמנשבת בלילה והשכם בבוקר.
