פגישת המהו״ת ברבנות אתמול היתה הרבה יותר רכה, נעימה ואנושית משחששתי שתהיה. זו היתה עו״סית חילונית ואמפתית למראה שהקפידה לא להציק בשאלות אינטימיות שחודרות לפרטיות. לאור ההסכמות החד משמעיות שביטאנו ההליך היה פרוצדורלי וקצר.
מחרתיים ניפגש עם עו״ד מגשרת כדי להכין את ההסכם שיוגש לבית הדין לענייני משפחה ולאחר שיקבל תוקף של פסק דין יוגש לרבנות לקביעת מועד לסידור גט. (אין לנו ילדים משותפים, דירה, רכב, רכוש, נכסים, חסכונות או כסף… אז גם זה אמור להיות קצר ומתוק).
רופא המשפחה המצויין שלי התקשר הבוקר לשאול על כדורי ההרגעה והשינה שביקשתי במינון גבוה יותר. בבקשה ציינתי גם שהפסקתי עם הסימבלטה הארורה ושאני מתגרש. היא נתן לי כמות קטנה יחסית מתוך דאגה שהרבה דאונרים בארון עלולים לעודד מחשבות אובדניות.
האלכוהול כבר לא כל כך עובד לי וגם הכדורים לא. עם כל מה ששתיתי ובלעתי אתמול, הצלחתי לישון רק 7 שעות ריקות ועלובות. נמאס לי להרגיש הומלס, לשבת ספון בתאי כל הזמן (גם כשאני לבד בדירה), להתלוצץ עם בקבוקיי (המקסיקנית הבתולה מאמש נהייתה כוכבת פורנו בינתיים), להאזין לאלבומים עצובים ולהתבונן במחוגי השעון מסתובבים לאיטם. ביום חמישי אפעל למציאת דירה בהקדם.
אני עדיין מת מפחד מהמהלך ובא לי לחפש דירה כמו שבא לי לעבור מריטת שיערות עם פינצטה מהאשכים תוך האזנה לאלבום של פאר טסי וצפייה בערוץ 14, אבל אני לא צריך אומץ בשביל זה. אני צריך רק לפחד טיפטיפה יותר ממה יקרה אם *לא* אעשה כבר את הצעד.
הנה יומן השינה שלי לשבוע זה סו פאר, זה מרגיש גרוע בדיוק כמו שזה נראה:
(לפחות אתמול לא נרדמתי מול המחשב)
