הבן שלי חטף זיהום בדרכי הנשימה השבוע ואיבד את הקול לגמרי. שאלתי אותו אם הוא לא חתם במקרה על הסכם עם אורסולה באחת הצלילות.
הבוקר הגודש נדד לו לסינוסים, ולמרות שהבהרתי שהבריאות שלו הרבה יותר חשובה לי מצלילות ושלא יהסס לבטל מחשש לאכזב אותי, הוא התעקש להיות גיבור וצללנו יחד פעם אחת שהייתה כואבת וקשה לו ומגניבה ורגועה בשבילי. הגענו לסטיל מכיוון החרטום וזה היה מיוחד וראשוני.
הוא יצא לחופשת מחלה, מחר ומחרתיים אצלול עם קבוצות.
מבחינת הבדידות אני לא מרגיש הבדל גדול מרוב הגיחות האחרונות. מצליח להאט את הקצב וליהנות מהעצמאות והשקט.
קניתי בטיילת מובייל צדפים במקום העתיק שלי שהשארתי בדירה כי היא ביקשה (״בדיוק מגיעה העונה שהוא מרשרש ברוח״) למרות שקניתי אותו שנים לפני שהכרתי אותה. קניתי לעצמי עוד מתנות ומזכרות מרגשות, כולל בתולת ים בלונדינית עם סנפיר בכל צבעי הקשת בשמורה, ומדריכי דגים ואלמוגים של מפרץ אילת כמו שהיו בבית הקודם.
זה מוזר ונעים להפנות את האהבה וההענקה שלי פנימה.
