מתחת לפרווה

לא לא לא, לא הבנתן כלום.
שעמום?
אולי לקרוא אותי.
אבל זה לא שמשעמם לי...

הדאגות כרגע הן לפני ואחרי הכל כלכליות. זה קשה להתלהב מהחיים כששכר הדירה בדיליי של חודשיים וחצי וצריך איכשהו לשלם את המזונות ויש חוב במכולת ועוד הרבה דברים מסביב (אני לא אלאה) ושאין כסף לאוכל אז משתדלים להסתדר בלי, ודוחים הוצאות לא הכרחיות כמו משחת שיניים. זה קטע כזה שקורה לאמנים מדי פעם. אני בר מזל, התקופה הקודמת שזה היה רע כל כך היתה לפני שלוש שנים. גם הפעם אני אשרוד את זה ואתגבר על זה. אבל בינתיים קשה, וגם מבאס לעבוד פחות. אני אוהב לעבוד ואוהב את העבודה שלי.

קראתי תגובה של מישי בבלוג אחר, על איך שאצל אמנים כותבי בלוג - כשהבלוג שופע היצירה בשפל ולהפך. חשבתי שיש בזה משו, ונזכרתי איך בתקופות שאני עובד על המוסיקה שלי אני באמת כותב פחות. ואז באמת התיישבתי לעבוד באולפן ולסיים את הדיסק, ואני מאוד מרוצה מהתוצאות, וזה אוטוטו נגמר. (מה אעשה אחר כך אני עוד לא יודע, וזה מקור חרדה ולחץ משמעותי בפני עצמו) .

לגבי התערבבות חברתית וכו' - אני אוהב אנשים, אוהב נשים, אוהב ריגושים ואוהב את הקהילה שלנו. אבל לפעמים יש תקופות שיותר בא להסתגר, לא מוצאים את התקשורת או את הסיבה לתקשר, וכשמנסים זה נגמר באי הבנות ועצבים. לאורך שנותי בביצתנו הצנועה, חלק מהזמן הייתי נרקיס וחלק מהזמן צפרדע שמחפש נסיכה שתנשק ותהפוך אותי לנסיך, וחלק מהזמן מפלצת בוץ תת קרקעית, וחלק מהזמן גם סתם חלוק נחל קטן ותמים שיושב בצד ולא עושה כלום.

ולגבי העלמה.
בנקודה הזו אני מרגיש הכי לא מובן.
אולי זה מוגזם לצפות מקהל של קוראות לפרגן או אפילו להבין.
זה בטח מעצבן את הזונות הותיקות כשמגיעה זונה חדשה ופתאום הכל משתנה.
אז בגלל שאתן בכל זאת חשובות לי אני אנסה להסביר.

הכרתי אותה לפני חמישה שבועות. קראש ממבט ראשון. נפגשנו, ומאז לא הפסקנו להיפגש, בתדירות הולכת וגוברת. כל יום. שבועיים היתה התלהבות מטורפת, לצד אי אילו ספקות מנקרים שבגלל עוצמות ההתאהבות זכו להתייחסות מאוד רצינית וחרדה מצדי. ואז היא הותקפה בברוטאליות, והיה ברור שנדרש איזשהו זמן עכשיו להתאושש. בחיי ! נסי לדמיין את עצמך, מכירה סופסוף מישו שבא לך ממש טוב, ואחרי שבועיים פתאום חווה תקיפה אלימה וטראומטית ברחוב. נסי לדמיין מה זה יעשה לך, ומה זה יעשה לאותו בחור, ומה זה יעשה להתאהבות הקיטשית שחוויתם עד אותו רגע.

בכל מקרה, העלמה אמנם מעצבנת אותי לפעמים כמו כל אישה, אך יש בה יתרונות בלתי מבוטלים שחדשים לי ומאוד מתאימים לי כרגע. אני מרגיש שהריגוש והעוצמות והבלאגנים איתה עוד יגיעו. (וגם עכשיו לא רע בכלל! ) שכרגע אנחנו עוד באקספוזיציה. כשני סמוראיים שמגששים עם חרבותיהם ומתופפים ברגליהם, לפני שממש מתחילים בקרב.

ואולי לא, וזה יהיה עוד קשר קצר אך משמעותי שילמד אותי שיעורים חשובים על עצמי ועל נשים ועל העולם, ועוד כמה חוויות לספר לנכדים, אבל ג'יזס למה ללכלך למה? עשיתי לך משו רע? כשאני משתרלל וקופץ מבחורה לבחורה וכותב על זה מאשימים אותי שאני סוציופט והורס חיים של בחורות, וכשאני בוחר להיות מונוגמי ואולי קצת יותר דיסקרטי ואישי ולא לעשות דרמות מאשימים אותי בשעמום.

וכל הקטע שממש לא משעמם לי !
אני בהתמודדות מטורפת, במגלשה של רגשות עזים, בתהיות רציניות מאוד לגבי העתיד שלי, בקשר טרי אך רציני עם בחורה, מסיים אלבום שעבדתי עליו בארבע השנים האחרונות, ועם פאקינג טיק מעצבן בעין ימין שלא עוזב אותי כבר כמעט שבועיים. בלי אוכל במקרר, הולך ורזה, עם כל העולם מתרוצץ בראש שלי, ונסיון עקבי לעשות את הדבר הנכון.

אז קאט מי סאם סלאק, ואם לא רוצות אז גם לא צריך, ובכלל אולי באמת הגיע הזמן להפסיק עם הבלוג המשעמם הזה שלי.