עם תחילת הליכי הגירושין סגרתי את הפרופיל להכרויות חדשות.
לא רציתי לעשות שומדבר עם אף אחת לפני שכתוב לי ״גרוש״ בתעודת הזהות, וגם ידעתי שאני לא פנוי לקשר, שאני רדיואקטיבי, פצע פעור ומדמם ללא שליטה, ושכל מה שאמשוך אליי ואימשך אליו יהיה בהכרח השתקפות רעילה של מצבי.
שימוש בפלסטרים אנושיים גורם יותר נזק מתועלת, ונסיונות למלא את המכתש שנפער בלב ובחיים בזיונים חסרי משמעות ובקשרים מפוקפקים הם כמו ארוחות חוסר שבסופן מרגישים יותר רעבים וריקים מאשר לפניהן.
חשוב לי גם ללמוד להיות לבד, אפילו לתקופה ארוכה מאוד ושזה יהיה בסדר. שיהיה לי טוב עם עצמי. שלא אפעל מתוך בדידות בלתי נסבלת ונואשות לתיקוף ולאינטימיות. גם מאלו לא יכול לצמוח שומדבר בריא ומיטיב.
עדיין לא פתחתי את הפרופיל ולא יודע מתי זה יקרה, אבל כנראה שלא מאוד רחוק היום, כי מתישהו הלב צריך לכבות את המזגן, לפתוח את החלון ולתת צ׳אנס לרוח הסתיו להביא איתה בשורות.
כשאני מנסה לפתוח עם עצמי את הנושא: ״אהבתי הבאה-קווים לדמותה״ אני מגלה שאין לי מושג. בכלל.
אני לא יודע אם היא נשלטת, שולטת, מתחלפת או ונילית.
אם היא צעירה, מבוגרת ממני או בגילי. (אולי אני צריך מישהי בת 94 שתגרום לי להרגיש צעיר ומלא ברק).
אני לא יודע אם היא יפה מאוד או לא כל כך יפה, אם היא הtype שלי או סגנון אחר לגמרי, איזה סוג של קשר זה יהיה, מה נעשה ביחד ומה יהיו נקודות ההשקה והמשיכה. וואלה, אולי היא בכלל תהיה הוא או הם? אני לא יודע מה אני רוצה. אני לא מחפש שומדבר ספציפי וגם לא פוסל מראש אפיקים חדשים לגמרי.
העליתי את הנושא בשיחות עם חברות וקיבלתי תובנות יפות.
חברה אחת השיבה: ״אני חושבת שאתה יודע איך הלב שלה נראה״.
חברה אחרת סיפרה שלפני שהכירה את בעלה הנוכחי היא היתה אחרי כמה וכמה קשרים, וכמוני לא היתה לה תמונה ברורה של מה היא מחפשת, אבל היא ידעה היטב איך היא רוצה *להרגיש* בתוך הקשר, וגם איך היא *לא* רוצה להרגיש, והידיעה הזו כיוונה אותה למקום הנכון.
חברה שלישית שיקפה לי שאמנם אני טוען שהשתניתי מעט מאוד ברבע המאה האחרונה, אבל שבעבר היתה לי תבנית מאוד ברורה של מה שאני מחפש, שואף וחותר להגיע אליו במערכת היחסים הזוגית שלי, ואולי העובדה שעכשיו אין לי היא בעצם ביטוי לכל מה שבכל זאת השתנה בי.
