התגובות החמות והחזקות ל״וידוי״ שהעליתי אתמול (כאן, בפייס ובאינסטה) מחזקות ומשמחות אותי. זה כל מה שאמן יכול לבקש; להצליח לרגע לגרום למישהי לרטוט באותו התדר של הלב שלי ולמישהו להרגיש את מה שניסיתי לבטא.
אתמול לפנות ערב הגיעו הבן שלי, בת זוגו היפהפיה והשמשית (מדריכת צלילה גם כן) והכלבה שלו. זה קרה די במפתיע, הוא עדכן יום קודם לכן שהם עולים למרכז אבל לא ידע להגיד אם ומתי יגיעו. (הוא אימץ את היחס ללו״ז קבוע מראש ודיוק בזמנים מהגדה הנגדית של בריכת הגנים).
קצת נלחצתי, כי גם כך הלו״ז שלי גדוש עד להתפקע ונקבע כבר בתחילת השבוע, אין לי בבית ממתקים או פינוקים, ועוד מעולם לא אירחתי כאן איש מלבד הלקוחות שמגיעים. תקשרתי לו את החרדות שלי בצורה מתונה ונעימה, הוא הגיב ברוח טובה ובהבנה ועשה מה שיכל כדי לעדכן שעה לפני, וכשהגיעו הכל זרם ממש בטבעיות ובנועם. הם ממש התלהבו מהדירה, מהשטיח הצמרירי, מהמרחב והאנרגיה הצלולה והנעימה. הזמנו המבורגרים (טבעוני בשבילה) מוולט, וכשפתחתי את הספה למצב מיטה והוצאתי את השמיכה שקניתי במיוחד למטרה הזו הם החליטו לוותר על היציאה שתכננו והעדיפו להישאר כאן.
שעת השתיה/לקיחת הכדור/שינה שלי התאחרה עקב הנסיבות, אבל הצלחתי לישון עד 5, קמתי בשקט ויצאתי לעניניי כשהם ישנים כמו מלאכים והכלבה מכורבלת על ההדום פוף ומתבוננת בי בעיניים נבונות ורגועות. כשחזרתי מהג׳ים ומהסופר לקראת 9 הם כבר היו ערים, והיה ממש נחמד לראות אותם כאן; יפים, מאוהבים, חמודים ומתפנקים, בזמן שסידרתי את הירקות והפירות שצדתי בשוק בבת ים והכנתי סלט ומרק קוף.
אני ממש שמח שהם האורחים הראשונים שלי. חשוב לי לשמור את הבית ואת הלב נקיים וטהורים.