מתחת לפרווה

רק ביום הרביעי שלי פה הצלחתי להרגיש את היופי של אילת ולא רק את הכאב שלי.

אמש ביצעתי שני מהלכים חשובים מול שני א.נשים חשובים. תכליתם של המהלכים היתה לשחרר את עצמי מההתעללות וגזלות הדעת רבת השנים שביצעו בי.

כנראה לא הייתי מסוגל להגיע לזה בלי מות האגו שחוויתי וגלי הכאב שהטביעו אותי. הגאווה הישנה שמתה פינתה מקום לשתיל צעיר, פגיע ונחוש לשמור על עצמו ועל מקומו בעולם. אני מבין שהדרך קדימה כרוכה בצעדים מפחידים ואמיצים אל הלא נודע, ובנכונות להיכשל, להיות נבוך, לא מושלם, פוגעני כשצריך. הסכמה להיות אנושי, חלש, נזקק. לבטא את עצמי. להציב גבולות ולשמור עליהם.

ישבתי קצת מול הים בחלק החשוך יותר של הטיילת, ואז הזמנתי את עצמי לארוחה איטלקית מפוארת בלה קוצ׳ינה, כאקט של אהבה עצמית. 

הזמנתי בקבוק יין אדום מעולה, לינגוויני, מרק מינסטרונה, לזניה ופוקצ׳ה. קוקיס שנטי לקינוח. שמעתי את האלבום החדש של קנדריק באוזניות. (I deserve it all!)

כשנפל לי הסכין המלצר קלט אותי והגיש לי סכין חדש תוך 5 שניות. ביקשתי להוסיף 20% טיפ.

היום צללתי פעמיים עם הבן שלי ובת זוגו השמשית, הרגישה והנהדרת. זה כיף לצלול עם שני מדריכי צלילה, ולאתרים ״סודיים״ שמעולם לא הייתי בהם. אהבתם הצעירה והיפהפיה נותנת לי תקווה.

אחה״צ צילמתי בפארק הצפרות בגולדן שאוור עם א׳ ששמח ממש לראות את השינוי העמוק שחל בי מאז יום שישי.