מתחת לפרווה

כן, xanax במינון גבוה עוזר בויסות החרדה אחרי ארבע שעות עם לקוח דיג׳יי שמגיע באיחור עם סיפורים מפורטים וגרפיים ב 500 קמ״ש על התסבכות כלכלית עם חברות אשראי וביטוח, אלימות במשפחה בנוכחות הילדים, ואז מאלץ אותי לעבוד בלחץ זמן מוגבר בגלל האיחור שלו, בפלטפורמות לא מוכרות דרך חוסר הבטחון והקהל הקשה שהוא עם צעקות, ביקורתיות, הפסקות סיגרה שהוא צריך לקחת, שיחות פון קשות בצעקות שלא קשורות אליי אבל כן מופנות ישירות אל תוך אוזני הכרויות כשאני מנסה לבצע את בקשותיו וגחמותיו החרדתיות על מנת שיצליח ליצור משהו בעצמו אחרי עשרים שנה של קיפאון יצירתי. וכל הקטע הטכני של לסדר לו את הערוצים של כל הבלאגן שיצר שם באמצעותי כדי שיהיה לו סדר כשינסה לתפעל את זה בעצמו.

הxanax עוזר קצת, אבל מרדים ומחליש ומפיל את הארגיות, שאזלו לכל מה שעוד קיוויתי לעשות היום.

כן, זודורם עוזר לישון, אבל לא ממש שינה טובה וכשמתעוררות ממנו לא מרגישות רעננות. צריך הרבה קפה, מה שמגביר את החרדה ומחשבות על xanax.

אלכוהול מצליח לשלוף קצת מתוך הדיכאון של כל המצב לפרקי זמן קצובים, אבל באיזה מחיר. ואי אפשר להתפקס ולעבוד ממש.

אני רוצה להתנקות, לפעול על אהבה, על שאיפה, על בריאות וחיבור לעצמי ולטבע, על חלום וכמיהה ועל נוכחות מלאה בכל רגע. גם ברגעים הכואבים. על תקווה לרגעים יפים.

אני מרגיש שעם פיצית משהו ממש יכול לקרות, בזכות הדרך הרוחנית המקבילה ששתינו פסענו בה לאורך עשור, בנפרד, אבל עדיין מחוברות באהבה בלתי נראית, עם השתילים ששתלנו האחת בנפשה של השניה והשינויים שצמחו מהם.

אני יודע שהנפש היוצרת שלי בשביתה כי היא לא מקבלת אהבה גשמית נוכחת. זה אלים ומניפולטיבי מצדה של הנפש, אבל לך תתווכח עם הנפש היצירתית שמפרנסת אותך. לך תריב עם המוזה. כל חיי אני רב עם המוזה. אני לא יכול יותר. אני צריך מוזה ידידותית, מסבירת פנים, מכילה, מובילה ומשתפת פעולה.

נעים לי להיכנע לפיצית, כשהיא מבצעת powergrab בדרכה החיננית והממושקפת. האגו שלי מעדיף להרפות ולנוח מאשר להילחם. ואני באמת אוהב אותה ונמשך אליה. הכניסה ללב שלי היא חד סטרית ודרך ללא מוצא. לא היה מצב שיקרה בינינו יותר משהו לעולם, בשום קטע שהוא… בחיים לא. 

not gonna happen in a million years.

אלא אם כן היא תרצה. 🥹💖 🐕‍🦺

הצטבר לי הר של ״ערימת כביסה״ בדמות עבודות מוזיקלית שכוריאוגרפיות.ים מחכים להן. חלק מהסיבה שזה מאיים עליי היא שמדובר בקטעים יפים שאני מרגיש שאני צריך להביא את המיטב שלי ליצירתם. (הראשון שבהם שגרם לי לבטל את ההקלטה לפני שבוע ושחס ושלום יגרום לי לבטל את ההקלטה מחר הוא ״השמלה הסגולה״ (סשה ארגוב, בהכי רומנטי, כמה, מלנכולי מיואש ועמוק שיש..) אני לא יכול לזייף את החרא הזה. אני פוחד. אני צריך אהבה.

אלוהים, אני צריך אהבה.