שיניתי משהו בטכניקה עם האלכוהול בשישי האחרון, מה שהביא לסופ״ש הכי פחות אלכוהולי שלי מזה זמן רב.
המעבר לנוזלים משפילים כמו קוורבו גולד וג׳ים בים רגיל עזר להסיר מהרעל את מסכת היוקרה ושקר הפינוק העצמי, להפחית כמויות ולשלם מחיר גבוה בהרבה בבוקר שלמחרת בחמרמורת כואבת, מה שהשריש זכרון רגשי שלילי מהשתיה.
הבעיה היא שזה גרם לי לקחת משכך כאבים (אדקס פורטה) ולישון עוד קצת, לקום מאוחר יותר ולהתחיל את היום באיחור, עדיין מטושטש וכאוב.
(אני עדיין מודד את מנות המשקה עליהן החלטתי בעזרת בקבוק התינוקות, מוזג לתוך כוס מכוערת ומשאיר את הבקבוק במטבח. אתמול הצלחתי לדחות את שעת השתיה ללא הפעלת מאמץ עד 20:40. חזרתי לנהל את יומן השינה, להתעורר ב5, לתרגל מדיטציה, פיתוח שמיעה, משחקי מוח וללכת לג׳ים).
אז בשישי האחרון הלכתי לחנות המשקאות ושיתפתי את עדי (מנהל החנות) במצבי ובהתלבטויותיי . (העובדה שנהיו לי יחסים כמעט חבריים עם מנהל חנות המשקאות היא חלק מהבעיה). אמרתי שחשבתי לעבור לוודקה אבל טובה. אני ממש לא אוהב וודקה, בטח שלא נקייה. חשבתי שהוא ימליץ על איזו וודקה פרימיום נדירה ב300 ש״ח, אבל הוא פשוט הצביע על בקבוק אבסולוט, מה שגרם לי להרגיש שהוא באמת בעדי.
בסוף החלטתי על משהו קצת משודרג יותר מדנמרק כי הוא נראה כמו דילדו.
((אני אפילו לא שם אותה בפריזר. זה נראה כמו הספירט שסבא שלי היה מורח לי על פצעים ושריטות.
רוצה אלכוהול דן(זקה)? קח אלכוהול)).