מתחת לפרווה

קמתי ב4 כדי להיפגש לראשונה בפארק מדרון עם עמיתה נכבדה לבלוגספירה שכבר כמה פעמים reached out בידידותיות אבל הייתי א ליטל ביצ׳.

כשקבענו היא שאלה אם 5:30 זה סבבה או מטורף מדי ועניתי שזה מתוק שהיא חושבת שמשהו יכול להיות מטורף מדי בשבילי.

רק כשיצאתי מהבית הבנתי שזה ליל ירח מלא ושנפלנו בול על שקיעתו. הבאתי את ערכת הקפה והגזייה האלפינית החדשה שלי וזו היתה הפעם השניה בסך הכל שהשתמשתי בה, ופעם ראשונה בחברה.

זה כל פעם מפתיע אותי מחדש איך את הא.נשים הכי מיוחדים ומעניינים אני מכיר בכלוב. היא היתה מתוקה, עמוקה ונעימה ממש, ודיברנו על דברים חשובים. שיתפתי בלבטים הלֹאלֹאגַמיים שלי. בשלב כלשהו היא שלפה את כפות ידיה מתוך הסוודר האפור הצמרירי וחיממה את כפות ידיי הקפואות. פעם ראשונה שזה קורה לי, זה תמיד אני האביר שמחמם כפות ידיים. 

דיברנו על כך שמגדר זה outdated והיא אמרה: ״מגדר זה כמו דת, ואני חילונית״. היא אמרה גם: ״לוקח רגע אחד קטן להתחיל לפחד ממשהו, והמון זמן להפסיק לפחד ממנו״.

בוקר צלול, צבעוני ויפה האיר סביבנו בעודנו משוחחות, עורבים התחילו להתקבץ ולצותת, ואחרי שליוויתי אותה לתרק״ל ארליך המשכתי בדרכי חזרה לכיוון קרני השמש הכתומות שפילחו את הערפילים עם קצת יותר קיפוץ ודילוג בצעדיי.

לאחר שבסופ״ש הבודד והעצוב התפוררתי עם 30 מנות משקה (יין+וויסקי 46%), אמש חזרתי לתכנית ולוודקה השנואה, והסתפקתי ב4 מנות בלבד. דחיתי את השתיה עד אחרי 20:30 וב21:00 לקחתי את הכדור. זה עבד ממש טוב, ואפילו נשארה עוד מנת משקה מיותמת בכוס המכוערת. היו לי חלומות מוזרים בלילה אבל אני כל כך מעדיף את זה ככה.

במוצ״ש השתתפתי בשיעור זום מיוחד למשתתפי שבוע אימוני הגיטרה האינטנסיבי ביוני. המורה דיבר על הדרכים לפתור בעיות בנגינה, ועל כך שהצעד הראשון צריך להיות לשמוע את הבעיה. הצעד השני הוא הכי חשוב לדבריו, והוא ממש ממש ממש להתעצבן על הבעיה. שהיא תפריע. שהיא תרגיז. שהיא תרתיח את הדם ותבאס את הצורה. הוא אמר שבלי זה, לעולם לא פותרים את הבעיות. משלימים איתן, מתעלמים מהן או מקווים שהן יעברו לבד איכשהו.