סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחת לפרווה

הותיק המדדה מהאינקוויזיציה של חנות התקליטים.
מכוון להדוף את השחצנות בזוהמתם החולנית של גברים עם ליהוגי אמצע החיים מהתקופה המאוחרת שלי.
(ג׳יימס מרפי)
לפני 15 שנים. 12 בינואר 2009 בשעה 8:58

לא טוב לי להיות הגוש העצוב והרדום הזה...נשאר רק להתחיל לחתום על תכתובות כ-פ. סימי.
אבל איך יוצאים מזה איך?

בתגובות לפוסט הקודם לילית' כתבה ש"ונוס מעצב את בנות הזוג שלו כמו עצי בונזאי".
התרעמתי והשבתי שאני מעצב סקוויות אימתניות וירוקות עד (שגם מפילות עלי צל כבד אחר כך), לא בונזאיות ננסיות ושבריריות.

חשבתי על זה עוד, והנה מה שיש לי להגיד בנידון :

&feature=related

(החל מ3:44, למרות שגם הדקות הראשונות רלוונטיות להפליא לאיך שגם התוכי *הזה* נראה ומרגיש עכשיו.. ועכשיו כשאני חושב על זה, כל הקטע בכלל מתחיל בוונוס שוקעת באקווריום.. בחיי הכל מתאים פה. (: )

אושה{אוש} - ואולי כל זה תסמונת של אחרי היום הגדול?
אחרי ההופעה, כניסה חזרה לשיגרה, אין משהו גדול לצפות לו?
זה קורה לך (או לבנות זוגך הרבה)
לפני 15 שנים
פרלין​(נשלטת){ש} - זה היה נהדר וגאוני! הידד!
לפני 15 שנים
בעיניים פקוחות​(מתחלפת) - קשקשן אחד!

זה לא שאתה אוהב אלא שאתה זקוק לתחושות האלו של למטהלמעלה.. כמו ההוא מרחוב סומסום.

אתה חי מזה וכנראה גם קהל הקוראים/ות שלך.

מזמן לא ביקרתי כאן.. נכנסתי לשני הפוסטים האחרונים מתוך סקרנות ולא הופתעתי לגלות שאין חדש תחת השמש.

ובכל זאת.. שולחת חיבוק כי שוב אני ממשיכה בדרכי הארוכה עד לפעם הבאה שבה אנחת בכוכב ונוס.

קבל {}
לפני 15 שנים
Succubus​(אחרת) - יקירי, אתה יודע שאתה תמיד בעליות וירידות. יכול להיות שאתה לא יכול בכלל לחיות בלי העליות והירידות האלה. אתה תעלה חזרה.
לפני 15 שנים
ביג-אן - הגבתי לך בפוסט של מטח של אתמול
אולי זה ישפר משהו
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י