מתחת לפרווה

התעוררתי אחרי שינה מועטה אך רציפה, אפוף זכרונות מהפגישה עם פריטי אתמול. אלו היו שעתיים של בועה מושלמת של חום וקירבה.

כשהיינו במיטה חנקתי אותה בשתי ידיים (היא סיפרה לי שחלמה על זה ושבחלום אמרה לעצמה ״זה לא כל כך מתאים לדן, תחלמי על משהו יותר מציאותי״. נעלבתי קשות מהלא מודע שלה), סטרתי לה שוב ושוב וחפנתי את שדיה הצעירים והמתוקים בידיים מורעבות.

בשלב כלשהו השלכתי אותה על הבטן והספנקתי בתשוקה עזה את התחת הקטן והחמוד שלה מבעד לגרביונים השחורים עם ה״יהלומים״ הכסופים הקטנים (נשארנו לבושות כל הזמן). לאחר כמה ספנקים היא יבבה: ״די זה לא נעים לי״.

גהרתי מעליה ולחשתי לה באוזן: ״אבל זה נעים *לי*. חשבתי שאת רוצה לעשות לי טוב״. היא הרפיתה, שקעה עמוק יותר אל תוך המיטה הסגולה, ואחרי עוד *הרבה* ספנקים חזקים, כשעצרתי לנוח וללטף היא ביקשה: ״אפשר עוד?״ (כמובן שנעתרתי).

אחר כך בין סטירה לחניקה היא צללה אל תוך עיניי במבט מצועף, ילדי וחשוף ואמרה: ״אני אוהבת אותך דן״.

בדייט הראשון לפני מיליון דמעות ופחדים היא אמרה לי: ״אף פעם אל תגיד לי שאתה אוהב אותי. אני מפרקת יחסים על דברים כאלו״. אז היינו אומרות זו לזו ״אני מסמפטת אותך״ מה שהתפתח ל״אני מסמפל אותך״. זו היתה הפעם הראשונה שהמילה האסורה חצתה באומץ את שפתיה.

בלילה היא אפילו כתבה לי מה הלו״ז שלה בשבוע הבא, מה שישר הזרים לי דם לאזור החלציים.

נראה לי שאתמול הפסקנו סופסוף לשחק במשיכת חבל משני צדיה של שלולית בוץ ועברנו לשחק משחקים אחרים בתוך השלולית.