מתחת לפרווה

בבוקר הלכתי בגשם וברוח לסופר בצומת חולון ואחר כך לבת ים הקטנה לצוד ירק ופרי.

לפני הצוהריים נסעתי לסנטר לקנות כל מיני דברים וחזרתי דרך הים הסוער בהליכה נפלאה נגד הרוח ובעד הנפש. 

כשחזרתי חיכתה לי הפתעה נעימה. הבן שטף מיוזמתו את הכלים, השאיר הכל מסודר, (היו לא מעט, עוד מאתמול בערב) וקיבל את המשלוח שהגיע (מד חום אינפרא אדום) לפני שנסע לענייניו (יחזור בערב). היה לי חום השבוע, באתי למדוד ונזכרתי שהמדחום המגניב שקניתי באפריל האחרון נשאר בדירה הקודמת, כמו רוב הדברים. 

מגירת הצעצועים שלי לא היתה כל כך דלה באביזרים מאז גיל 17. היום זרקתי כמעט את כל מה שעוד נפלט בה ((שני גאגים בלויים, שלושה זוגות מצבטים נטושים (את מצבטי המתכת זרקתי כבר לפני חודשיים כשהשרשרת שלהם נקרעה בסמליות בוהקת), קוקרינג דהוי מעור...)). השארתי רק את שוט הלוטוס משנתי הראשונה בכלוב, את הפלאג החכם שקיבלתי במתנה מאלכסה על השיר שיצרנו יחד, את גלגל הכאב שקיבלתי במתנה ליומולדת שעבר וכמעט לא שומש, ואת הטנס שהוא לא (רק) אביזר מין. אני במילא לא משתמש באביזרים לאוננות כי כל הרעיון זה להחזיר את המצב להגדרות היצרן.

אני אוהב את הריק במגירה, ואת הפוטנציאל שהוא מגלם. אין מה לקנות צעצועים לפני שיש עם מי לשחק איתם. 

קיימתי מצוות נטיעות לכבוד דובי שבט המתקרב ושתלתי את הצמח שקיבלתי מפריטי בעציץ לו יועד. רק אז הבנתי כמה הוא היה חסר שם.