בונה, שמתי לב למשו.
פעם הבלוג הזה שפע תיאורי פמדום מאוד אינטנסיביים. ללא בושה ולהההפנים, ודווקא המיילדום תואר בחצי פה ובסוג של ביישנות. קשה לי לשים את האצבע על הרגע בו התחלפו היוצרות, כמו שקשה לי להיזכר מתי הרשתי לעצמי בפעם האחרונה לכתוב שבאאאאאאאאאאאאא לי להישלט, להידפק, להיות מושפל וכנוע וצייתן ומנוצל, לענג נשים וגברים, להתלכלך בנוזלי גוף, לבטא את כל כישורי הזנות שלי ברמות הגבוהות ביותר, ולרדוף את העונג הזה עד חורמה.
אפילו בעת כתיבת שורות אלו אני חש מבוכה וסומק... איזה כיף, חזרה לי הבתוליות ! (:
למשל אתמול כשישבתי עם האושיה והפיינליסטית בפאב למטה והוא פמפם אותנו במשקאות, עלו בי זכרונות מאוד נחמדים מאיך היא זיינה אותי בתחת עם הסטראפון בזמנו, ונהייתי מאוד חמים וכלבלבי. בבוקר קמתי מוקדם כי הייתי צריך להתארגן לצילומים. דומית מקצועית ומהממת עם קול סגול ומעורר השראה הציעה לי בלילה הקודם להשתתף בסרטון. היא התקשרה בבוקר כפי שקבענו ואמרה שתודיע לי להיכן להגיע. הכנתי את עצמי, התנקתי והתייפייפתי, אבל חלפו שעתיים והיא לא התקשרה. אז ניצלתי את מצב מוכנותי בשביל להיכנע סופסוף לחיזוריו של המלפפון הענק שקניתי לפני כמה ימים בשוק עליה, שקרץ לי בעוגבנות בכל פעם שפתחתי את המקרר מאז. גמרתי 4 פעמים, וכשהיא התקשרה להגיד בקולה הסגול והמקסים שבסוף זה לא יצא היום כבר הייתי רגוע יחסית, וזה גם עשה טוב לעור הפנים המחוייכות שלי.
לפני 17 שנים. יום חמישי, 29 בינואר 2009 בשעה 7:52