כוחותינו שבו בשלום לבסיסם, מחזור הקייטנה שלי עם פריטי הסתיים לעת עתה והבוקר למרות שהיו לי תכניות מפורטות ליום הזה הבנתי שאני ב back to black mode, שהשריר האחראי על הפעלתנות נטחן עד דק וזקוק נואשות למנוחה, ושכל מה שאני יכול לעשות היום זה לשתות, לקחת כדורים, לאכול, לישון וחוזר חלילה.
זה קצת מצחיק שלמוזיקאי עצמאי בישראל יש כל כך הרבה לחץ בעבודה. כמו גבים בנחלים בקיץ, שיש מעט מים חומים בתחתית הבריכה וברחשים מרחפים מעליהם בדחיפות בהולה. (ועל כן אני לא מקבל שום אמפתיה. כל מי שאני מתלונן בפניו על העומס אומר ״זה שיש עבודה זה כבר טוב״, כאילו הזכות לקטר לא מעוגנת כזכות יסוד, ובעיקר כאילו הקושי לא אמיתי. אני עדיין במינוס ונאבק להחזיר חובות מהגירושין, רק צריך להיות לוליין אקרובט קוסם מזוין כל הזמן ולתת לא.נשים את מקסם השווא שהם דורשים ממני).
מה שכן הצלחתי לעשות היום זה להשלים טיוטה ראשונה של השיר החמישי שיצרתי בעזרת בן. הוא עוסק ב״מבוך קפוא״, דימוי למה שקרה למיניות שלי (מצאתי איזו תמונה ברשת כדי להעניק לי השראה).
ההנחיה שלו בשבוע שעבר היתה לכתוב בחופשיות בית אחד מהזווית של אלוהים, מהזווית של רעייתי לשעבר, מהזווית של תינוק שזה עתה נולד ומזוויתו של השטן. כל הדמויות יצאו די דומות. סדיסטיות, נצלניות ואפלות. אני אהנה לגלם את הדמות הזו בשירתי, כמו שאמרתי לבן: ”sing the evil out”. תמיד השיר של הvillain בסרט הוא השיר הכי כיפי.
למרות העומס הלא אנושי הצלחתי לדרדס משהו, וגם לחן עם הרבה חצאי טונים בסולם שנשמע מאוד אקזוטי שנולד כשיישבתי בחדר המוזיקה עם פריטי באחד הבקרים הקסומים שהתאפשרו לנו לפני שהכוכבים באו להקליט.
בשיעור עם בן פיתחנו את זה עוד וגיבשנו לזה צורה. הקדשנו הרבה מחשבה למשקל ולמשמעות של המילים. היה לי מאוד חשוב לחרוז Penis עם Venus.
סיפרתי לו על סיטואצית החיים המוזרה והמסוכנת שלי, ציינתי מה עשויה להיות הסיבה האלימה והמחרידה שלא אגיע לאיזו פגישת זום שנקבעה והוא שאל בקול המאוד רגיש ואמפתי שלו:
״what should i do if i’m worried?״.
זה היה כמו להגיד ״אני אוהב אותך״ רק עם מוזיקה מאוד אפקטיבית. הבטחתי שאהיה בסדר. אני אהיה בסדר.