הבוקר התעוררתי עצוב במיוחד מהחלומות הטורדניים של החצי השני של הלילה.
דווקא ציפה לי יום טוב וחשוב.
השלמתי את נקיון הבית (בשיטת 80/20) שהתחלתי אמש והמשטחים הצלולים והמבריקים חייכו אליי.
כתבתי צ׳קים עבור חתימת החוזה לשנה השניה שלי כאן. זה נושא שהדאיג אותי במהלך השנה ופחדתי שאם איאלץ לבלות עוד קיץ בלעבור דירה זה יהרוג אותי.
הדפסתי תווים וכתבתי אקורדים מפורטים כולל טנשנים להקלטות של אחה״צ.
צליתי אספרגוס ופרגיות ששהו במרינדה מאתמול בנינג׳ה גריל עם התבנית החדשה שהצלחתי לאתר ולרכוש לאחר שהקודמת איבדה את איכויות הnon-stick שלה.
בעלי הבית הגיעו לחתום על החוזה בצוהריים, אמרו שהוכחתי את עצמי השנה וזיהיתי חיבה ואיכפתיות בגישה שלהם.
התפרעתי עם התזמורת הסימפונית הוירטואלית ב"fucking war". אני משוגע על הדרמה הקולנועית הגדולה מהחיים שאני מפיח בשירים הרלוונטיים, והמיתרים החדשים האלה הם אדירים באמת. מתלבט קשות אם לנצל את יום המבצע האחרון ולהשקיע עוד 839$ בגירסה המלאה שכוללת עוד מיקרופונים ששימושיים בעיקר ל surround אך גם לעוד גמישות ביצירת הסאונד המבוקש על הציר בין אינטימי, יבש ורך לבין ענק, רועם, נושך ומהדהד.
הלב רוצה את זה כהצהרה, אבל העובדה שקיבלתי בצוהריים מייל ממס הכנסה שהם דורשים ממני 10K על 2024 קצת מצננת את ההתלהבות (וקצת גם גורמת לרצות את זה יותר כהצהרת נגד. ומי יודע אם לא אקבל השנה עבודות הלחנה לקולנוע או לסדרות?).
זה לא רק ההפסד הכספי שכואב, זה לדעת בשביל מה הם משתמשים בכסף. זה כמו להשקיע בOnlyFans של רוצח סדרתי.
גולת הכותרת היתה שאחה״צ הגיעה להקליט החלילנית שהזמנתי לנגן באלבום. היא תהיה הנגנית היחידה מלבדי (ומלבד הכלים הוירטואלים). רציתי אותה כדמות הציפור הטהורה שרוצה להשתחרר מהכלוב ולעוף. מעבודתי (המועטה) איתה בעבר ידעתי שהיא מאלתרת מחוננת ואישה רגישה, עמוקה ואמפתית מאוד. הכנתי אותה מראש שמדובר בחומרים קשים, לא לאוזן אך לנפש. ידעתי שהיא תבין.
היא ניגנה ב6 שירים, התחברה עמוקות, התרשמה מהשירים ונתנה את כל הנשמה.
זה אלבום מאוד בודד, מהסיבה הזו החלטתי סופית שלא יהיו זמרות ליווי, אבל כן היה חשוב לי לשלב אנרגיה נשית.
לקראת סוף הסשן סיפרתי לה על הדדליין שנקבע בתחילת אפריל ונראה אז בלתי סביר בעליל, שהאלבום יצא ביום הולדתי ה50 באחד באוקטובר.
היא פערה עיניים מופתעות וגילתה שזה גם יום ההולדת שלה.