מתחת לפרווה

את הרגשות הגועשים שלי אני משפריץ אל תוך יצירת האלבום ולכן כותב פחות.

השלמתי את כל העיבודים בכל השירים והקלטתי שירה בחצי מהם. זה כבר מתחיל להישמע כמו תקליט.

תכננתי להיפגש עם בן 3 פעמים אחרי שלב המיקסים הראשון ואז עוד 3 פעמים לפינישים ואישור סופי קצת לפני שאשלח למאסטרינג באמצע החודש הבא אבל מסתבר שהוא נוסע לצפון נורווגיה לשלושה שבועות לאיזה פרויקט חילופי אמנים ב4 בספטמבר.

הוא הציע שאולי נמצא דרך להיפגש גם כשהוא שם. לאחר שעברתי את שלב ה״הנה עוד מישהו חשוב נוטש אותי כשאני הכי צריך״ האוטומטי (לא הייתי מצפה או רוצה שיבטל דבר כזה בגלל דדליין של תלמיד שלו והוא גם הציע דרך להיות שם בשבילי) חשבתי שאולי כך נועד להיות. אעבור איתו על הגרסה הראשונה של המיקסים ב3 פגישות לפני שיטוס, אקבל את ההערות הגדולות והחשובות ומשם זו תהיה שוב האחריות והדרך הבלעדית שלי לצעוד בה את המייל האחרון.

אני חושב הרבה על איך בכל סיטואצית חיים יש צדדים נעימים יותר ופחות, ומנסה להתרגל לראות גם את הטוב ב-לבד, השקט (מאוד), החופשי והנקי הזה. אני ממשיך במגמת הפחתת חומרים, הלילות עדיין מסויטים בחציים השני (בעיקר אקסיות אבל לפני כמה לילות באחד החלומות היתה גם הופעת קמאו של היטלר).