מתחת לפרווה

התאריך היום מורכב משילוב ספרות שאני מחבב במיוחד.

ישנתי המון בלילה והחלומות היו מעניינים אך רגועים. באחד מהם עמדתי על סיפון של ספינה בלב האוקיינוס. שלושה כרישים חמודים שחו במים ורציתי לקפוץ לשחות איתם. צללתי וגיליתי שאני יכול להיכנס לחדר שלי בספינה מתחת למים, בעזרת מפתח שהיה מוצמד לצוהר הזכוכית. נכנסתי לחדר וראיתי דרך החלונות יצורים ימיים צבעוניים ויפים.

(מי שקוראת אותי מספיק זמן יודעת שמוטיבים בחלומות של ים, שייט, ספינה וצלילה בדרך כלל לא מבשרים טובות. החלום הזה הרגיש כמו החלמה).

אני לוגם קפה לאחר שאתמול לא שתיתי. יכולתי להרשות לעצמי להיות בלתי תפקודי ולמערכת העצבים לצנוח למועדון הכרית ברחוב המזרן פינת רחוב המזגן. עם כל שלוק אני מרגיש את האישיות שלי חוזרת לגוף הנרפה.

האלבום בעצם מוכן. נותרו לי כמה ימים לשייף ולדייק את המיקסים. בדקתי והם יחזיקו מעמד יפה גם אם טכנאי המאסטרינג בLA יחליט לדחוף את הloudness למקסימום. (הוא מהשורה הראשונה, ומיסטר בין היתר את האלבום המפורסם ביותר של Arctic Monkeys).

הגוף שלי משווע לחזרה לכושר ולשגרה בריאה.

התודעה שלי סקרנית ומבוהלת מהמרחב הפנוי שנפרש בפניה, עם הרבה פחות לחצים ובלי צורך ליצור 14 שעות ביום עם אקדח מטאפורי מוצמד לרקה.

הנפש יודעת שנשארו עוד 3 שבועות ו3 ימים עד ה1 באוקטובר, שהוא יום השנה לגירושין וגם יום הולדתי החמישים והיום בו האלבום יצא לאור.

נשארו דברים שעוד לא השלמתי איתם. אני לא חייב לאהוב אותם או לשמוח עליהם, אבל אני רוצה לקבל שככה הם כדי שאוכל להפסיק להילחם בהם בהווה, להניח לעבר, לקום ולהישיר מבט אל המשך השביל.