מתחת לפרווה

היממות האחרונות מוזרות,

נתתי לעצמי רשות לנוח ולהיזרק כאות נפשי כי מגיע לי, אבל לא הצלחתי לישון הרבה כמו שקיוויתי.

בשישי הצלחתי רק לשנצ קלות אחרי הדייט שנמשך כל הלילה.

בשבת התעוררתי מוקדם והייתי פרודוקטיבי, והבוקר התעוררתי ב3 מסיוטים ולא הצלחתי לחזור לישון.

ניצלתי את הזמן להשלמת תהליכי השיוף של המיקסים. עבודה עם אוזניות האודיופילים לאתר רעשים, לנטרל את השפעת החדר ולדייק את הקצה התחתון והעליון של ספקטרום התדרים.

היום עבדתי עם הYamaha NS10 שהם מוניטורים קטנים שמרגישים כמו לעשות סקס עם תאורת פלורסנט במקלט. אם מצליחים לגרום למוזיקה להישמע טוב בהם זה סימן מעולה (עם דגש על תדרי אמצע לא נעימים, דברים שבולטים מדי או נעלמים…). כשסיימתי אחה״צ קיוויתי שלאכול ג׳אנק ירדים אותי אבל שוב התעוררתי אחרי שעתיים (גם היום בעצם לא שתיתי קפה. קיוויתי להירדם חזרה וביטלתי הקלטה שנקבעה לשעות הצוהריים).

זה כאילו האלבום קצר רוח כבר להישלח למאסטרינג, ושאני משתוקק להיות בסוף התהליך. התקדמתי לשלב הבא שזה לחזור למוניטורים הגדולים בווליום גבוה (הופתעתי לטובה... באלבום הקודם למדתי בדרך הקשה 14,000 דרכים איך *לא* למקסס אלבום), לעשות עוד סבב שיופים קצר ולהדפיס כדי שאוכל לשמוע במערכת הסטריאו בסלון ובאוזניות בג׳ים מחר.

אחר כך זה כבר יהיה רק טאצ׳אפים אחרונים אם יהיו ולשלוח לLA.

יש לי הרבה שאיפות וחלומות לטווח הקצר:

לחזור לשגרה בריאה, לספורט, לתזונה מאוזנת, לשינה מסודרת, להפחתת חומרים עקבית.

לחזור להרגיש טוב עם הגוף שלי, שכרגע מרגיש לי כמו גרוטה מפונצ׳רת.

לצלול הרבה עם עם הבן, צלילות ארוכות, רגועות וחלומיות.

לסדר את ארון הבגדים ולזרוק הרבה (ואז לעשות מייקאובר). לנקות את הבית ביסודיות.

להאט את הקצב וליהנות מהרגע.

להיפתח קצת חזרה למפגשים חברתיים.

לטייל, לחזור לצלם, לנגן, לשיר, ללמוד.

להצליח להרגיש בטחון ובטיחות במערכת יחסים ולתת את אותה ההרגשה לבת זוג. להשתמש הרבה במגירת הצעצועים שחלקם עוד בתולים. לגלות ולהמציא משחקים חדשים יחד. להזדיין ולצחוק הרבה.

לחגוג את יום ההולדת בשמחה ולא בבדידות ובעצבות כפי שציפיתי שיהיה.

לקבל תגובות על האלבום ולהרגיש שנגעתי בא.נשים ואולי גם עזרתי להם להרגיש פחות לבד, כמו שמוזיקה שאני אוהב עוזרת לי להרגיש.