היום היה חיובי.
קמתי ב6 עם שעון לאחר שבלילה הלכתי לישון בצורה יזומה בשעה סבירה. הספקתי לתרגל מדיטציה במרפסת בזריחה ולארגן את ציוד הצלילה לפני ארוחת הבוקר, בה הפגנתי משמעת טקטית כדי להימנע מצרבות והקאות על הסירה.
במרינה קיבלה את פניי בחיוכים כובשים יואל החיננית, מנהלת הדלפק. במהלך השיחה שהיתה קצת פלרטטנית היא נגעה בי לרגע באזור בין השכם לפטמה (הייתי עם החליפה רק עד המותניים) ומענייין אם הבחינה כמה נעים היה לי.
את הצלילה הדריך שאני מכיר כבר כמה שנים ואוהב מאוד. זו פעם ראשונה שאני צולל איתו, הוא הרעיף עליי חיבה ותשומת לב ואני חיבקתי אותו מתחת למים כשהיה לו קר.
לא תמיד יש גלים גבוהים כשאני צולל, אבל תמיד כשאני צולל מסירה בגנים היפנים. 🙄
למרות תנאי הים המאתגרים הצלחתי לבצע את הירידה מהסירה בגלגול לאחור עם כל הציוד עליי ואת הטיפוס חזרה דרך הסולם המתנדנד בפראות מזרמי הגלים בצורה כמעט מושלמת (פעמיים).
הראות היתה טובה והקבוצה נחמדה. שמחתי להפליג שוב עם בילי הסקיפרית המשוגעת וסיפוריה המורבידיים.
לאחר שחזרתי לחדר לנקות את הציוד ולהתקלח חזרתי לחוף אלמוג לאכול במסעדת שוק דגים. לבשתי את הבגדים הצבעוניים שלי וגם השתמשתי באטמי האוזניים למוזיקאים הורודים החדשים שלי כדי להתגונן בפני המוזיקה היוונית והמולת המשפחות.
לאחר ששילמתי את החשבון המלצרית המצודדת אמרה משהו שלא שמעתי, וכששאלתי: ״סליחה״ היא חזרה: ״אתה מגניב״.
הסמקתי, חייכתי ואמרתי שרק בשביל זה היה שווה לבוא.
כשחזרתי לחדר ישנצתי כמו זונה שעתיים ללא שום עזרים כימיים. שינה ספונטנית כמו שלא היתה לי עידנים. כמו זונה.
בינתיים הילדים שלחו תמונה שהם בביתי (גם עם הכלבה) ונראים מרוצים מאוד.
ניגנתי בגיטרה ועוד מעט חברי צלם הטבע האילתי אוסף אותי ונשב בבר היין.
מחר בבוקר אני מתכנן לעשות מסלול של שעתיים כמו קניון שחורת או נחל גשרון שכבר עשיתי פעמים רבות בעיקר כדי לשמור על רצף וכושר טיולים, ואחה״צ סיור צבאים ושרקרקים בסוואנה.