מתחת לפרווה

אז לפני שלושה שבועות בערך נסגרתי לרגל שיפוצים. זה התחיל מדכאון ותחושות של מיאוס וסיאוב שנמשכו זמן מה, עד שלבסוף התכנסתי עם עצמי והתחלתי לבער חמץ מנטאלי. ניצלתי את הזמן השקט להתמקדות, התבוננות פנימית וחשיבה, וגם לנקיון פיזי ורגשי. התרחקתי במודע מהכלוב, מההצעות לבילויים, מסקס. הרגשתי שהמעגלים שאני הולך בהם הולכים וקטנים, עד שכבר התעוררו בי סחרחורת ובחילה.

דוגמא קטנה לעבודה המנטאלית שעשיתי יכולה להיות הסאגה עם הציוד של הגיטרה החשמלית.
אני מנגן מגיל שלוש, ואת הגיבסון les paul שלי קניתי ב96. כבר שנים שאני מנגן רק כשאני צריך, בעבודה באולפן, לקראת הופעות, להרשים בחורות בדייטים וכו', אבל כמעט לעולם לא להנאתי, כפי שהייתי מבלה שעות בנעוריי. אחד הגורמים שתרמו לזה היה התדרדרות עקבית במצב הציוד. הגיטרה הרבתה לצאת מכוונון במהלך הנגינה, והמולטי אפקט המשוכלל של zoom פיתח איזה רעש מחריד שהיה מופיע מדי פעם, ללא חוקיות של ממש, גם בזמן הופעות.

ציוד מקולקל יכול לשכב שנים ולחכות לרגע שיטפלו בו. לומדים לחיות עם זה, עוקפים את זה בכל מיני טלאים על טלאים, מתרגלים לזה. אבל מה שנהיה כתוצאה מזה זה ניכור הולך ומתגבר ביני לבין הגיטרה, ביני לבין החלקים היצירתיים, הרוקיסטים, והספונטנים שלי.
אז התחלתי לחשוב על תיקון הציוד, וזה לא דבר פשוט גם כי זה יקר, וגם כי המקומות שבהם מתקנים הם רחוקים ולא כל כך נגישים, ולהיות בלי הציוד כמה ימים זו בעיה בפני עצמה כי הוא נדרש לי לעבודה. את המולטי של zoom בכלל לא ידעתי איפה אפשר לתקן.

אבל אז כתוצאה מחשיבה "מחוץ לקופסא" לפתע עלה במוחי הרעיון המבריק ללכת לחנות שבה קניתי אותו ולשאול לגבי תיקון. לא יודע למה לקח לי שנים להגות את הרעיון המופלא הזה, אבל עכשיו כשלפתע נפתחה דרך חדשה בסבכי התודעה שלי ונכנסתי לשוונג, עלה במוחי רעיון נוסף, גאוני מקודמו. זכרתי שמתישו כשחיברתי את הגיטרה הבחנתי שהאום סביב ההברגה קצת רופף. ההנחה היתה שהבעיה ודאי מורכבת יותר מזה, אך בכל זאת חשבתי שמן הראוי לבדוק את הנושא לפני שאני לוקח את המכשיר לתיקון. נדרשו רק כמה סיבובים קטנים עם הפלייר, זה הכל, והבעיה המסתורית והמעצבנת שליוותה אותי כבר שנתיים נפתרה. (:
מעודד מהצלחתי פניתי לגיטרה, וגם בה גיליתי ברגים ואומים רופפים, סביב המפתחות והצירים שסביבם מלופפים המיתרים. עוד כמה סיבובים עם פלייר הקסם שלי, וגם הגיטרה שודרגה פלאים והפסיקה לצאת מכוונון עם כל מתיחת מיתר. זו כאמור רק דוגמא קטנה להמון פעולות שעשיתי עם עצמי בתקופה שקדמה לחג.

את ימי החג ביליתי עם היורש. היינו רוב הזמן רק שנינו, מה שהיה קסום ואמיתי וממלא. כמעט לא היתה לי דקה בלעדיו, כי הוא התעורר יחד איתי ובלילות אחרי שהשכבתי אותו סביב שעה 23 (הוא מבחינתו היה מעדיף להישאר ער כל הלילה) הלכתי לישון בעצמי, תשוש. במהלך הימים צפינו בסרטים ("השוטר מבברלי הילס" שאני בחרתי ו"יעד סופי 3" שהוא בחר), שיחקנו בבית ובחוץ, בישלנו יחדיו והקפדנו יחדיו לשמור כל הזמן על הסדר והנקיון. כמעט ולא היו חיכוכים, וגם כשהיו הם נפתרו מהר ובקלות.
עשינו טיול מהבית דרך שוק הפשפשים ויפו העתיקה אל פסטיבל התיאטרונטו לילדים בנמל יפו (והביתן של אמנסטי), ומשם לאורך הטיילת עד נמל תל אביב והאולפן השקוף של 24, בו הוא התגאה לצפות בי מנגן עם אחד מלקוחותי כמה ימים קודם. (חזרתי שרוף לגמרי). עשינו גם טיול מקסים ל"גני הטבע" באבו כביר, הזאולוגי והבוטאני, וקניתי לו לכבוד החג רובה איירסופט שעשה אותו מאושר מאוד עד שהוא קלקל אותו כעבור יומיים...
בלילה הראשון שהוא ישן אצלי הוא העיר אותי באמצע הלילה עם כאב בטן חזק, כנראה בגלל המצות. איבחנתי שמדובר בעצירות (למרות שהוא טען דווקא לשלשול) , ירדתי להביא לו תה קמומיל ואקמולי, עיסיתי לו את הבטן, המסתי לו כדור פחם בכוסית מים, הלבשתי אותו חם יותר, בגרביים וחולצה ארוכה, והיה ממש כיף ומקרב לראות איך אחרי חצי שעה הוא חזר לצחוק ולהפליץ בחדווה. מאז הוא הקפיד בפאנטיות לאכול רק חמץ. (:

אתמול בסעודת חג אצל אבא שלי הוא ניצח ארבעה בני 20-30 בטקסס הולדם (סוג של פוקר). הוא אירגן לבד את המשחק בעזרת הכריזמה הכובשת שלו, השתמש בחרוזי זכוכית כז'יטונים, וכאמור גרף את כל הקופה לעיניהם המשתאות של השועלים הרוסים ששיחק נגדם, ואז בא להוכיח אותי על איך פקפקתי רק שעה קודם בידיעתו את חוקי המשחק. הייתי גאה בו מאוד ואמרתי לו שלפעמים גם אני טועה, אבל אני רוצה לחשוב שגם כשאני טועה זה במטרה לחזק אותו ולשלוח אותו לכיוון חיובי, ושאולי הדחף להראות לי נתן לו מוטיבציה מוגברת ועזר לו לנצח. ושאני תמיד שם בו, כמו בתבשיל, את הדברים הכי טובים שיש בי. וחוצמזה אמרתי לו גם שנורא נהניתי איתו כל הימים האלה, ושהוא הגיע ושינה לי את החיים, ולטובה. נפרדנו לשלום בלחיצת היד הקולית והסודית שלנו, שנינו נרגשים ועם דמעות שצריך להסתיר (כי אנחנו גברים !) נקוות בעיניים. אני מת על הילד הזה, הנסיך יפה התואר שלי.

אז זהו בערך לכרגע, עדי זילברברג הגיע הרגע וטוען שחסרה לו פה נימפה.

חג שמח לכולן... כיף לחזור. (: }{