סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחת לפרווה

הותיק המדדה מהאינקוויזיציה של חנות התקליטים.
מכוון להדוף את השחצנות בזוהמתם החולנית של גברים עם ליהוגי אמצע החיים מהתקופה המאוחרת שלי.
(ג׳יימס מרפי)
לפני 15 שנים. 20 באפריל 2009 בשעה 10:25

הצפונבונית שאלה בתגובה לאחד הפוסטים האחרונים : "אבל למה הן כאלו קטנות?"
ובכן, ככה זה בשוק. לפעמים העגבניות גדולות, לפעמים קטנות. (חוצמזה הן לא כאלו קטנות (; )

מה שמזכיר לי שבשוק עליה מעסיקים משורר.
הוא ניצב בקרן הרחוב, וקולו העמוק, החותך והמסולסל נישא עד לשני צמתים לכל כיוון.
"הלווו" הוא מזמר.
"עעגבניות בשקללל, הלווו ! תוצרת מהוואי ! "

יש לו הרבה הברקות, אבל האהובה עלי מכולן היא :

"אל תגידי ראיתי ולא קניתי
איזזזו אהבל'ה הייתי ! "

Succubus​(אחרת) - אני דווקא חושבת שאחת המיומנויות הטובות ביותר שרכשתי, ככל שהתבגרתי והבנתי שהזדמנויות חוזרות תמיד, זו המיומנות לראות ולא לקנות.
לקנות רק כי חבל על ההזדמנות שעלולה לא לחזור זו החלטה שמבוססת על פחד. ואני לא חושבת שפחד הוא בסיס טוב להחלטות.
לפני 15 שנים
Venus in Furs​(מתחלף) - אני חושב שכוונת המשורר פה היא דווקא חיובית, ואת סתם חושדת בכשרים.
הוא לא מנסה להפחיד אותה, אלא להיפך,
לעודד אותה ללכת עם תחושותיה, להתנער מהעצלות החולמנית שמאפיינת אותה לפעמים, ומזכיר לה (בחן רב) שאחר כך היא מצטערת על שלא עשתה את הצעד ואף מכנה את עצמה בשמות גנאי.
לפני 15 שנים
אחותופל - אתה תאמין לי אם אכתוב שבפעם הראשונה שקראתי את הפוסט, אשכרה חשבתי שאתה מדבר על עגבניות?

(אחותופל מסתכנת בעוד ירידה במוניטין "המעולה - אך כבר לא כמו שהיה" שלה...)
לפני 15 שנים
immortal​(נשלטת){MrMiller} - אין כמו עגבניות שרי :-)
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י