הימים מעניינים ומלאים בעשיה, ואמש התחילה שרשרת מאורעות משעשעת.
עבדתי על כמה פרוייקטים במקביל, ובמיוחד על פרוייקט רב אחריות, דחוף ומיוחד עבור הערוץ האהוב על היורש. הפיינליסטית סיימה את לימודיה בערב וחשבתי שיהיה נחמד אם היא תקפוץ ותהיה פה קצת לצרכי השראה, וגם בשביל עוד מציצה כמו שהעניקה לי בתחילת השבוע, כשהיא ירדה לי ממושכות מא' ועד הגמירה בפה והבליעה, באופן חד צדדי ומקצועי ביותר, ללא עזרה ידנית או אחרת מצדי.
אחרי המציצה (שהיתה באמת מאוד מעוררת השראה) נכנסתי לאולפן להמשיך לעבוד, ואמרתי לה שיהיה נחמד אם תחשוב על הכנת ארוחת ערב. היא חשבה וחשבה ולבסוף החליטה להביא מצרכים להכנת מוקפץ. היא היתה מאוד יסודית, ירדה וחזרה פעמיים עד להשגת כל המצרכים לתקרובת. באחת הפעמים שיצאתי מהאולפן מצאתי אותה מנסה לבצע רצח בחזה העוף הקפוא ע"י הפשרתו במים רותחים. (!) היא ענתה מאוד לא יפה כשניסיתי להסביר לה, התעצבנה וצעקה ("נו זה יקח שעה ככה לעמוד עם זה מתחת לכיור וזה לא יפשיר גם עוד שנתיים !!!" , "אי אפשר לחתוך את זה כשזה עוד קפוא !!!" , ולבסוף כשראתה שאפשר "נווו אז יופי תפשיר את זה אתה") , אבל לפחות התרנגולת המסכנה ניצלה.
אחר כך שמעתי אותה זועקת "מה הבעיה עכשיו של הלהבה?" , וכשהגעתי למטבח מצאתי אותה אובדת עצות בין הירקות החתוכים בדייקנות של מרפאה בעיסוק. בדיקה קצרה העלתה שאכן נגמר הגז. בעינייה של הפיינליסטית הופיע ייאוש מתוסכל שרואים בדרך כלל רק בהפגנות, על פניהם של עובדים במפעלים שנסגרים. היא היתה מאוד ספקנית כשהצעתי שנאלתר ונשתמש בתנור, עם הגריל החזק שלו, אבל כשראתה שזה בכל זאת עובד, גם אם לא בצורה אידאלית, ולאחר שהסברתי לה שכך התפתח המין האנושי מהקופים האימתניים, על ידי הסתגלות למצבים משתנים, היא נרגעה במקצת ושבה להיות נסבלת.
בינתיים מלאכתי התארכה והסתבכה, וכך גם מלאכתה, ולקראת חצות וחצי האוכל היה מוכן בשעה טובה והתיישבנו לאכול. כשתי דקות לאחר מכן הפסיק החשמל במפתיע.
בלוח הפקקים גיליתי שקפץ הריליי פחת. כל שאר המתגים נשארו למעלה, אך הפחת סירב בנימוס עיקש להתרומם, והתמיד בסירובו גם כשהורדתי את כל שאר הפקקים כמחווה של רצון טוב, כולל את הראשי שמחוץ לדירה. (מה שגרר התלכלכות הגונה של הפרקט והרגליים, שכן הבניין בשיפוצים ויש שכבה עבה של פסולת בניין על כל דבר, לא משנה כמה לעיתים קרובות אני מנקה) . המשכנו לאכול לאור נרות, (היא אמרה שנורא רומנטי), ירדנו לגלידריה עם המוכרת המקסימה, וכשחזרנו הלכנו לישון, כאשר אני מיועד להתעורר מוקדם, לטפל בריליי הפחת הסורר, ולהשלים את הפרוייקט המאתגר לערוץ.
בבוקר לא יכולתי אפילו להכין קפה כי לא היה חשמל, וחדור מוטיבציה ערפילית ומטושטשת פתחתי את הדלת ועמדתי לצאת לחדר המדרגות להוריד את הפקק הראשי. ליד הדלת שממול עמד עכברוש ענק, ועשה את עצמו כאילו הוא לא רואה אותי. הוא היה ממש גדול העכברוש. קינג סייז. אפרפר ומכוער, עם זנב עבה ומרושע, ומאוד מאוד אמיתי בהוויותו. נראה היה שהפרעתי לו באמצע משו חשוב, ושנינו, העכברוש ואני, עמדנו קפואים באי נעימות וחשבנו מה לעשות. לבסוף בהיותי הבוגר והמנוסה יותר קיפצתי בזריזות לעבר המפסק, באמצע הדרך ביני לבין העכברוש, ושבתי במהירות על עקבותיי (הלבנים מאבק בניין מזויין).
טינפתי את הכיסא היטב כשטיפסתי עליו לטפל בלוח המפסקים שבתוך הבית. לאחר משא ומתן לא פשוט, ניאות הריליי להשתחרר ממאחזו. שידרגתי את הופעתי מ'הרגע התעוררתי ואני עדיין בפיג'מה' ל'הרגע התעוררתי ואני עדיין בפיג'מה אבל שטפתי פנים, צחצתי שיניים, ונעלתי קרוקס', ופניתי לצאת לקנות ריליי חדש. העכברוש עוד היה שם, במלוא הדרו, קצת קרוב יותר לדלתי.
הייתי עם קרוקס כאמור, וממש לא התחשק לי להגיע למצב אינטימי כלשהו עם העכברוש, ובטח שלא ככה על הבוקר בלי שאנחנו בכלל מכירים. התחלתי לפסוע במטרה לעבור מעליו, אך הוא, כנראה מההתרגשות, התחיל לפזז אנה ואנה בצורה בלתי צפוייה. נלחצתי על אמת, ויתכן שאף נפלטה צעקה קצת היסטרית מכיווני, בעוד אני נמלט לעבר הדלת של השכן ממול. בשחזור קר רוח של הדברים עכשיו אני מגיע למסקנה שהוא כנראה זמם לתקוף אותי, כי הוא פשוט לא התנדף משם, המנוול, והמשיך לחוג סביבי כמטורף, ואז השמיע שריקה מקפיאת דם ואיומה שגרמה לי להשמיע צווחה דומה להפליא, ואז הוא עלה במדרגות במהירות מסחררת, רק ששם ישב חתול מנומנם שעד אותו הרגע כנראה צפה משועשע בהתרחשות. העכברוש התנגש בחתול, היו ביניהם חילופי דברים קצרים והעכברוש המשיך מעלה במנוסתו.
נשמתי לרווחה ושמתי פעמי אל חנות חומרי הבניין הקטנה וההומה בעסקנות פעלתנית של בוקר.
הזבן השמן הלך לבדוק אם יש לו כזה, ובינתיים רוסי שעמד לידי ונראה חכם בחן את הריליי הקלוקל שלי. שאלתי אותו אם יש דרך לדעת אם הוא אכן קלוקל, וציינתי את האבחנה המדוייקת שביצעתי לאחר שהוא סירב להתרומם גם כשכל הפקקים היו מכובים. הוא לא התרשם, והשיב שאם יש קצר איפשהו בבית אז הריליי לא יעלה ("מספיק שקומקום חשמלי קצת רטוב וזה לא יעלה בחיים") . חשבתי לעצמי שהוא כנראה לא מבין מה אני מסביר לו, ושבתי וציינתי שכיביתי גם את המפסק הראשי והפחת עדיין לא עלה, ואז הוא הפתיע אותי במשפט ש*אני* נוהג להשתמש בו מול ילדים סוררים, לקוחות קשי-הבנה, וזונות טובות לב אך לא חריפות במיוחד : "אתה רוצה להבין או להתווכח?!? " .
למרבה המזל לזבן לא היה ריליי תואם, וכשחזרתי הביתה הרכבתי את הכל מחדש, ניתקתי את המכשירים המחוברים כפי שהציע לי הרוסי החכם, הפקק התרומם, שב החשמל למשכני, ניקיתי את הג'יפה מהכיסא ומהפרקט, ואף הספקתי לסיים ולהגיש את הסקיצה לפרוייקט, לשביעות רצון מזמיניו. (:
לפני 15 שנים. 23 באפריל 2009 בשעה 18:20
