מתחת לפרווה

אחחח כואב לי הגוף.
הפועלים הפסקודניאקים העירו אותי מוקדם מאוד בדפיקות הפלסטינאיות שלהם, כאילו שאני אשם בכיבוש.
היום הם מפרקים את המרפסת למודת התלאות שלי, שתעמוד עכשיו עירומה כמו הבחורות שבדרך כלל יוצאות אליה.

בסופ"ש עבדתי כדי לעמוד בדדליינים וכדי לפצות על ימי הזכרון והחג המשביתים של השבועות הללו.

המורה הבוטצ' שלי לחינוך גופני בחטיבה הסביר שהתכווצויות שרירים מופיעות כאשר הגוף מאומץ באופן שלא היה מוכן אליו, וכנראה שהגוף שלי באמת לא היה מוכן לעומס הכבד שנפל בחלקו במסיבה בחמישי. זה היה הצד של המשפחה שלא ראיתי הרבה זמן, והיו המון בחורות יפות להתערבב איתן בכל מיני צורות, לרקוד, להניף, למזמז, לחטוף, להחטיף, לנשק, לכרוע, וגם עוד פעם הלכתי מכות (וניצחתי!) עם הזנזונת הכוסית האתלטית, שגם באה לבקר אותי בשבת ולהמשיך את ההתקוטטות.

אמש דני מהמכולת שאל אותי "מה קרה שאתה במצברוח כזה טוב" , והאמת היא שלא קרה שומדבר מיוחד, נחמד לי עם עצמי בתקופה זו, ואני מרגיש שהספירלה מסתובבת כלפי מעלה כתוצאה מפעולותיי.

אהה, משו מרגש שקרה ואני חייב לשתף (:
יש מנחה אחת בערוץ, שעוד כשתוארה לי לפני שהגיעה לכאן לראשונה לפני כשנתיים התאהבתי בה למפרע. קטנה ודקיקה, בלונדינית ובהירה, ילדה טובה עם פוטנציאל גלום, מוכשרת מאוד ומקסימה עד כאב. בכל הפעמים שהייתה כאן, וגם כשפגשתי אותה שם באולפן, היא היתה ידידותית ונחמדה, אך לא שומדבר מעבר, והרגשתי שעבורה אני פשוט האולפניש. בפרוייקט הקודם, כשנוספה שורה שלא חולקה מראש בין המנחים ע"י ההפקה, הענקתי אותה לה כסולו קטן, והפעם כשחילקתי את התפקידים בין המנחים שמרתי לה את השיר שמהווה את שיא המחרוזת שיצרתי (הוא גם הכי מתאים לה) , ואף ציינתי את זה בפניה תוך הדגשה שאני חושב שזה ממש מקסים מצדי.
אניווי, אחרי שסיימנו להקליט ועד שהגיעה המונית לקחת אותה נתתי לה לשמוע את "מכור", השיר הראשון מתוך האלבום שלי. לא העזתי להביט בה בזמן ההשמעה. (אוחח היא מהממת) . לאחר שהשיר הסתיים היא החמיאה בטירוף במשך כמה דקות, עינייה נצצו, ופתאום הרגשתי קירבה וחמימות שלא היו שם קודם. שבתי והודתי לה (איך לעזאזל מגיבים כשמישי כזו מרעיפה עליך מחמאות?) , ולבסוף אמרתי שאני מנסה לשחק אותה קול, אבל בפנים אני נמס לגמרי. (:

הנה "מכור"... שבוע מעולה לכולן }}{{