אני לא יודע מאיפה להביא כוח לשאת עוד יום
כשהכל קודר, מעיק ועוין
אני לא מצליח לרצות לחיות את החיים האלה
הם לא מה שרציתי
אני רוצה להיות חזק ואמיץ ולהצליח להתמודד לבד עם הכל
אבל משהו עמוק ויסודי חסר
וקר לי ברוח
זו עונת הצעות המחיר
הדייטים המקצועניים בהם הפנטזיות נפרשות לפני שהמחיר מוצהר
רגעים של חיבור שמתמוססים בחומצה של חשבונאות
תמיד הייתי עובד
מין הרגל שכזה
איך הגיעה שוב העונה הזו כל כך מהר?
מצמצתי לרגע
ישנתי לילה שלם
ושוב ההתראות הללו: ״אני בדלת״.
לא נעים להם לדפוק או לצלצל
הם מעדיפים לחדור
כשהדלת תיפתח ותיכנסי לפואייה
תוזמני לאיפה שהאקשן קורה
ושם נחלום ונצלול ונתחבר
וניפרד בלבביות ובתקווה
ואשלח הצעת מחיר
לעירית לבונה-חורבן מהנהלת חשבונות
פעם רק רציתי להחדיר את כף הרגל מבעד למפתן
היום אני מקפיד להתחיל מלמעלה ורק אם הניחוח באמת שווה
לרדת למטה
שומדבר מזה לא נותן כוח לעוד יום
אני גורר את עצמי כמו גוויה בדרך לקבורה מכובדת
כשכל מה שאני באמת רוצה זה
לחיות עם פרחי הבר