היו לי 3 לילות יבשים ב10 ימים (שניים מהם רצופים) וזה כבר מתחיל להיראות כמו מגמה. בשאר הימים חוץ מאחד עמדתי ביעדי ההפחתה ואני הולך ומפנים את הקשר בין תחושה מחורבנת בבוקר לבין שתיה מרובה בלילה שלפני. האפליקציה בהחלט עוזרת.
בשבת הצלחתי לעשות את אחד הדברים שהכי קשים לי, וזה לנוח (השני זה לקבל מחמאות, על כך בהמשך). לא היה לי כוח או חשק לעשות כמעט שומדבר. החלטתי שהדבר היחיד שאני באמת צריך לעשות זה להימנע משתיה עד ממש לפני השינה ואז להסתפק בכמות המתוכננת. לא יודע איך, אבל זה איכשהו עבד ואפילו נהיה קל יותר ככל שהתקדם היום. בסוף אפילו ״איחרתי״ ברבע שעה.
בשישי לפנות ערב היה שיעור כיפי ומחובר עם בן, ובשבת בערב מילאתי טופס באתר של מאמנת ומדריכה רוחנית שנחשפתי אליה ביוטיוב. נראה לאן זה יוביל אם בכלל, אני מנסה לגבש איזשהו מערך תמיכה כי אני מאוד לבד כל הזמן וההיפך מהתמכרות הוא לא פיכחון או הימנעות אלא חיבור.
הבוקר התחלתי במרץ את הנקיונות היסודיים שתכננתי לאתמול. כיף לנקות מקומות שלא נוקו זמן רב ולראות את האפקט הרב של הפעולה.
לפני הצוהריים התקשרה מנהלת בית הספר למחול המרשימה שפגשתי בשבוע שעבר. היא התנצלה שעוד לא חזרו אלי עם תשובה וסיפרה שהממונה בעירייה טענה שההצעה שלי גבוהה מאוד. המנהלת הסבירה להם בכעס שמדובר ב(כאן היא אמרה המון דברים מחמיאים) ושלדעתה זו לא הצעה מוגזמת בכלל. עניתי שבדיוק הצלחתי לרדת כמה קילו ואני פוחד שעכשיו אשמין חזרה מהמחמאות שלה (וגם שההערכה הרבה היא הדדית ושאם זה יעזור אגיש הצעה ״מתוקנת״ כדי להשיק את הספינה הזו אל הים הפתוח).
בעודי מתאושש מהשיחה קיבלתי הודעת ווטסאפ מלקוח שלי, מלחין גאון וזוכה פרסים שמלמד (נדמה לי שאפילו מנהל מגמה) באקדמיה למוזיקה והוא אחד המלחינים המובילים בארץ בתחום התיאטרון. אנחנו אמורים להיפגש לעבוד השבוע והוא הקשיב לאלבום האחרון שלי: