מתחת לפרווה

היום חוויתי את הריגוש המיני/רומנטי/רגשי הכי עוצמתי ועמוק שהיה לי בחודשים האחרונים.

זה היה לפנות ערב לאחר שסיימנו שעות עבודה ארוכות ומאומצות על איזו מוסיקת הפעלה לילדים, עם ידידה שלי שכתבה והלחינה, ושחקנית בשם פופו ששרה. (פופו בשורוק, פ' רפה, שם בדוי (: ) .

פופו התגלתה כבר ממבט ראשון כיפהפייה אמיתית ושובת לב, אבל אחת שלא יודעת את זה. בת 30, גבוהה, שיער חום אדמוני, עור רך וחלבי, שדיים גדולים וענוגים, פנים יפות, נשיות ואמהיות, ועיניים חמות ומלאות הבעה.

סשן ההקלטה התארך. זה תמיד סוג של מסע, הדרך להפקת השירה הטובה מהווקליסט, וזה מסע קשה יותר כשהזמרת לא מיומנת. אבל אפילו ברגעים הקשים והמעצבנים נהנתי מהעבודה איתה, ובכלל, מלהיות איתה באותו חדר. יש בחורות שעושות אותי זאבי. יש בחורות שעושות אותי כלבלבי, אבל היא עושה אותי *רומנטי*. בהיותה בישנית וחששנית, היא נרתעה מהיותי בקטע, אך גילתה פתיחות ככל שחלף הזמן ובמיוחד אחרי ששוחנו על הנושא והסברתי לה שהעיקר בקטע הוא לא התנהגות מופקרת במסיבות, אלא אהבה עוצמתית וטוטאלית בין שני בני זוג שיחדיו חוקרים את המיניות שלהם וקושרים את עצמם בקשר עמוק ומחרמן.

כמובן ששאלתי אם יש "מיסטר פופו", והיא מלמלה משו על חבר, אבל חשתי בנימה עגמומית משו בקולה, היא לא הרבתה לדבר עליו (מלבד פעם אחת שהביעה חוסר שביעות רצון ותסכול מאיך שהוא הדפיס לה את הטקסטים) , ולא יכול להיות שרק אני חוויתי את המתח המתוק הזה, את המבטים הארוכים שלא בורחים, את גניבות המגע הקטנות אך לגיטימיות, נניח "אויש יא מעצבן" עם מכה לכיוון הזרוע, או ליטוף חולמני שלי על שערה ברגע פנוי, ואיך כשערכנו הדמיה לצרכי תזמון לאיך היא מפעילה ילד לכבות את נרות העוגה ולהביע משאלה עצמתי את עיני בהדרכתה, חזק חזק, ואמרתי בלב "אוחח לזיין את פופו" (: , והחיבוק החזק ההוא ליד המיקרופון.

אניווי, היינו כבר לקראת הדלת, ואמרתי לה שבניגוד לאזהרותיה שאני אסבול ממנה בהקלטה, לא סבלתי בכלל. היא עשתה חיקוי חמוד של איך אני מתעצבן במהלך ההקלטה אבל בכל זאת מפגין איפוק, אני אמרתי משו עוקצני בחזרה, ואז היא עשתה תנועה כאילו היא משפריצה עלי את בקבוק המים שלה, שהיה סגור.
"נו, תעשי את זה על אמת כבר, אני משתגע מהטיזינג הזה !"
ואז היא חזרה ושאלה : "בטוח? זכור ~! אתה לא מחזיר ולא כלום"
ואני עודדתי : "לכי על זה, אבל עם כל הלב. " בטון מפיל הוניליות שלי.
היא היססה עוד,
ואז פתחה את בקבוק המים,
היססה עוד,
לבי הלם בפראות ועיני נשטפו בפופו
היא השפריצה בעוצמה ובדיקנות את תכולת הבקבוק החצי מלא, בתנועת הצלפה נמרצת.
היה קר ורטוב ומדהים. (אני מתרגש ומחייך עכשיו כשאני נזכר בזה)

"וואי אתה בסדר?"
חייכתי ואישרתי, סמוק פנים ונרגש, בעודי מוריד את החולצה הרטובה בערמומיות.
לקח לה עוד שנייה להתאושש, ואז היא הצביעה על השלולית שעל הפרקט ואמרה : "טוב עכשיו תנקה את זה ! ", וצחקה צחוק גדול ומשוחרר.

נשקתי קצובות לידה לפני שהיא הלכה.