מתחת לפרווה

ישנתי שש שעות עמוקות והתעוררתי בדיוק בזמן להספיק לקפוץ למספרה לעשות את הפנסים בשיער.
בינתיים מערכת העצבים שלי עומדת בעומס הלוואות הקפאין שאני מושך ממנה.

ראשה הבלונדיני של המיוחדת בצבץ מתוך השמיכה והכריות כשבאתי להעיר אותה. היא ללא ספק מוסיפה הרבה חן למיטה. כיביתי את המזגן ופתחתי את החלון לאחר שצלצל השעון המעורר (שצלצולו האימתני לא הזיז אפילו ריס מריסי הבובה הארוכים והמעוקלים שלה). נשקתי ללחיה ובישרתי לה שצריך לקום. נתתי לה עוד כמה דקות וחזרתי עם טון מעורר יותר. "וואי איזה חום" היא מלמלה בטון מתפנק, וגיליתי לה שכיביתי את המזגן על מנת שיהיה לה לא נוח להמשיך לישון. היא ציחקקה בחולמניות וביקשה שאעסה את גבה.

היא היתה חמודה בהתנגדויות שלה לקונספט ההתעוררות. שמתי את "שיר עבודה" של גזוז, ואז את moonchild של קינג קרימזון. הכנתי לה קפה, דחקתי בה להתלבש, סיפרתי לה שכתבתי עליה והיא קראה וציחקקה, ואז כפי שסיכמנו לקחתי איתה מונית לביתה במרכז העיר (השותף ההומו ובנזוגו היו שרועים בעילפון על הספות בסלון) וציירתי לה ציור במחברת בזמן שהתקלחה והתלבשה לעבודה. היא דחפה לי שוקולד לפה. (מבט חד משמעי ומאיים בצורה מגרה לאחר שבתחילה סירבתי : "אי אפשר להגיד לא לרוזמרי ! " ).

ליוויתי אותה לתחנה, רצנו למונית השירות, היא הדביקה נשיקה חפוזה ונסעה לעבודה. חזרתי ברגל, רק לקראת 9 בבוקר. חיכתה לי הודעה חמודה ממנה, שרצתה להגיד תודה על היחס החם ושליוויתי אותה וזה. כשהתעוררתי חיכתה לי הודעה מאמא שלי, שהיה עלי אייטם מרשים בתכנית התרבות ברשת ב', שהשמיעו את "החלום של כל אשה" ושחזרו על שמי 7 פעמים וסיפרו על ההופעה.

יום חדש מתחיל ורק אלוהים יודעת מה הוא ילד, ובאיזו שעה יסתיים...