אימוני השחמט שלי עם גרסת הבוט של אנה גורמים לי לדמות הרבה מצבים בחיים למצבים על הלוח.
אתמול בבוקר הרגשתי את תחושת המצוקה החונקת כשאני מוקף בכלים עוינים forking me וכל האופציות גרועות. גם הערב אני מרגיש ככה, כנראה כתוצאה מתשישות.
אבל אחר הצוהריים ביצעתי מהלך של Grandmaster.
אדם סביר לא היה מקשיב שוב למיקסים אחרי כל הגריסה והכתישה של הימים האחרונים. לקוח בא, התערב בקרביים, אישר, קיבל. מה יש לי להתעסק עם זה?
אבל הקשבתי והרגשתי שהכינורות שהג׳ינג׳י מאוד התעקש להגביר עוד ועוד מאפילים על השירה קורעת הלב של הזמרת המופלאה שהקלטתי.
בהקלטות אמרתי לה שהכי חשוב שזה לא יהיה מיופייף ו״דיסני״ (היא מרבה לדובב נסיכות דיסני בסרטים). הרי זה שיר על הדבר הכי עצוב וקשה שיכול להיות, וזה לא רק האובדן הנורא שהדמות בשיר חוותה, זה גם התקיעות שלה בשלב ההכחשה. הזמרת השיבה שהיא סוחבת צרידות מצטברת ושהיום לא יהיה דיסני גם אם ארצה. יצא ממש לטובה.
כתבתי לו:
וחוצמזה בשיא אפלת הצוהריים נסעתי למרות הכל לבת ים הקטנה וחזרתי באוטובוס בולם באלימות תזזיתית שכמעט שברה לי עצמות כדי לצוד ירק ופרי: